Itzhak Kaateb__

Prepared for: Sephardi Voices

Transcript by: Netanel Malka

( 00:00:10)

מראיינת: מה שמך המלא?

יצחק קעטב: שמי המלא: יצחק קעטבי.

מראיינת: מה שמך כשנולדת?

יצחק קעטב: כשנולדתי זה היה יצחק קעטבי.

מראיינת: ונשאר יצחק קעטבי?

יצחק קעטב: ונשאר עד עצם היום הזה

( 00:00:24)

מראיינת: באיזה גיל אתה עכשיו?

יצחק קעטב: אני האמת בגיל 77 אבל אני בגיל 80 בתעודה מפני שהייתה לי תעודה של יום הולדת והספר נעלם, ולכן העריכו כשהגענו לארץ , ישבה פקידה והעריכה, כתבה 1936 אבל זה לא מזיק.

מראיינת: כלומר זה לא התאריך המדויק?

יצחק קעטב: לא התאריך המדויק. לא, יכול להיות שנה פחות שנה יותר.

(00:00:59)

מראיינת: באיזו עיר נולדת?

יצחק קעטב: נולדתי בכפר יהודי קטן בצפון תימן במחוז באראט ,

מראיינת: מחוז באראט?

יצחק קעטב: מחוז באראט כן, כפר קטן אבל יהודי, לא היו שם ערבים בכלל.

(00:01:18)

מראיינת: האם תוכל לספר את ההסטוריה שלך ? אתה, מה הייתה ההסטורעה שלך?

יצחק קעטב: ההסטורה שלי, אני נולתדי וחייתי בכפר מודן במחוז באראט בצפון תימן, אני עליתי לארץ בגיל 5 או 6, 7 שנים היינו בדרך עד שהגענו ללוד. שבע שנים תמימות.

מראיינת: בדרך?

יצחק קעטב: כולל ארבע שנים במחנה גאולה "חאשד".

(00:02:00)

מראיינת: הו.... הרבה זמן. אתה יכול לספר לי ככה על הסבים על הסבתות שלך , מה הזכרונות שלך ? מה אתה זוכר? מה אתה שמעת? דברים כאלה שאתה יכול לספר לנו עליהם. זה הרי פרק מההסטוריה שלך, בו ננסה לשמוע מה אתה יכול לספר לנו, להשלים את הרקע ההסטורי.

יצחק קעטב: כן ההחלט, היו לי אחים ואחיות, כנראה בין שנים-עשר לארבעה-עשר, כולם מתו למעט אחד שיצא איתנו לדרך , אני תכף אספר, וזכור לי ספרו לי הורי זכרונם לברכה, שאשה זקינה מהכפר , קרובת משפחה של קעטבי, שאמרה : "אם אתם רוצים שהבן שלכם יחיה לאורך ימים אתם צריים לעשות שלושה דברים: לעשות מחוות אש במצח, לעשות מחוות אש בחזה, ולעשות חור באוזן ולעשות 'וודעה' בתימנית ". אז זה היה , ההורים האמינו בזה וכמובן אמרו לי שאתה צריך לעשות ועשו לי את הדברים האלה , שלושתם. עד מותם , לפני לא הרבה שנים הם האמינו בכך , ואני בסופו של דבר גם האמנתי.

(00:03:25)

מראיינת: אני לא רואה שיש לך משהו במצח

יצחק קעטב: לא, אין לי , כי יש לי בחזה טיפה, טיפה .

מראיינת: בשביל מה זה טוב?

יצחק קעטב: הם האמינו שזה יאריך את ימי מפני שהרבה אחים נפטרו , בין 12 ל- 14.

מראיינת: ותגיד לי , מה הייתה הפעילות שלך בזמן הזה?

(00:03:53)

יצחק קעטב: הפעילות שלי , אני הייתי ילד, אנחנו יצאנו ב-1940 בערך לארץ ישראל ואני הייתי בגיל חמש או שבע , משהו כזה, אין לי , אני לא יכול לנקוב בתאריכים מדוייקים,

מראיינת: אין לך איזשהו תאריך כתוב באיזשהו מקום?

יצחק קעטב: היה לי תאריך נקוב, הספר שהיה כתוב בו , יהודי תימן תמיד התרגלו לכתוב תאריך. בספר הבו שלי נולד או הבת שלי נולדה בתאריך זה וזה. הספר נעלם בדרך מתימן לארץ, ולכן כשקבעו לי את הגיל ישבו שם שני פקידים בחורה אחת ובחור אחד, אבא שלי זכרו לברכה היה איתי , והם העריכו פחות או יותר , וקבעו לי 1936.

(00:04:48)

מראיינת: על פי הערכה?

יצחק קעטב: על פי הערכה.

(00:04:50)

מראיינת: מה אתה יכול להגיד על ההורים שלך? איפה הם נפגשו ? מתי הם הם התחתנו? באיזה גיל התחתנו? מה אתה יכול להגיד?

יצחק קעטב: אני לא יכול לספר על ההורים שלי כי אני יצאתי מוקדם מאוד לארץ , אבל בדרך כלל , אמי זכרונה לברכה הייתה נשואה לפני אבא שלי , לכן הילדים שלה מהבעל הראשון עם הילדים שלה מהבעל, אבא שלי , זה בערך היו 12-14 שכולם מתו למעט אחד שהוא מת בדרך מתימן לארץ .

(00:05:30)

מראיינת: ואין לך אף אח מכולם?

יצחק קעטב: אין לי אף אח מכולם. היו לי שני אחים. אח מאבא ואמא שנפטר שאני תכף אספר, והאח מאמא הוא היה יותר גדול , הוא היה בחור שגר לא איתנו ביחד בכפר היה גר במקומות אחרים, הוא גם כן נפטר זכרו לברכה, ואחי , יותר גדול ממני אני הייתי נאמר, בהפרש של 5-7 שנים, הוא היה בקעטבה והזדמן לנו לספר איך הוא הלך לעולמו.

(00:06:06)

מראיינת: אתה לא זוכר אם אמא ספרה לך באיזה גיל היא נישאה?

יצחק קעטב: אני חושב שהיא נישאה בגיל בין שתים עשרה לארבע עשרה.

מראיינת: ועם אבא שלך מתי נישאה? באיזה גיל?

יצחק קעטב: אני חושב , אני יכול להגיד בגיל , 20-25, זאת אומרת היא לא הייתה הרבה שנים עם הבעל הראשון

(00:06:30)

מראיינת: מה קרה לה? התגרשה?

יצחק קעטב: לא, לא, נפטר. הלך לעולמו.

מראיינת: מה שמה של אמא שלך ?

יצחק קעטב: לולואה

מראיינת: איזה יופי, מה פירוש?

יצחק קעטב: פירוש של זה, מרגלית , נדמה לי. לולואה זה מרגלית.

(00:06:42)

מראיינת: איפה נולדה אמא שלך?

יצחק קעטב: אמא נולדה באותו שאני גרתי בו , מודן זה נקרא .

מראיינת: ומה אמא שלך , במה עסקה?

יצחק קעטב: אמא שלי לא עסקה בשום עבודה מחוץ לבית, רק עבודות הבית.

מראיינת: כלומר, עקרת בית?

יצחק קעטב: כמעט כל הנשים באותו יישוב, כמעט כל הנשים .

(00:07:08)

מראיינת: תאמר לי עכשיו, זה החיים שלך באמת בתימן, מה אתה זוכר על המקום שבו אתה גדלת? קודם אמרת לי שגדלת בכפר קטן, מה היה האופי הזה של הכפר הזה? איזה אופי .. האם יש לך חברים יהודים, חברים ערבים, התחברת, הלכת איתם , איך היה המגוון התרבותי שלהם? החברתי?

יצחק קעטב: אני זוכר היטב את הכפר, אפילו יותר מאשר לפני שנה דברים מסויימים, בגיל חמש עד שבע אתה יכול לזכור כמעט הכל. זה היה כפר קטן , השם שלו היה מודן, היו בו בערך 25 משפחות, לא יותר. הבנייה, המגורים היו מקומה אחת עד שלוש קומות מחימר, בנו שלוש קומות מחימר.

(00:08:03)

מראיינת: מותר היה לבנות בקומות?

יצחק קעטב: מותר היה, חופשי, תעשי מה שאת רוצה ותבני איך שאת רוצה, אין מהנדס ואין בנאי, ואין מאומה. בנו את הבתים , גם שלוש קומות מחימר, מתחילה ועד הסוף. זה היה האופי של הכפר. היו 25 משפחות , היו בערך 170-180 נפש, ולא יותר. היהודים שם חיו , לא היו עשירים מופלגים ולא היו עניים מרודים, סבירים, חיים טובים באופן יחסי מבחינה כלכלית.

(00:08:45)

מראיינת: איך התנהלה הקהילה שלך ?

יצחק קעטב: כמעט שלא היה ניהול קהילתי , בכפר הזה היו ארבעה בתי כנסת

מראיינת: בכפר?

יצחק קעטב: בכפר, על נגיד 180-200 נפש

(00:09:03)

מראיינת: אז בכל בית כנסת בקושי מניין?

יצחק קעטב: כן, כן, היה בית כנסת של משפחת קעטבי, ובית כנסת משפחת ליבי, ובית כנסת משפח עואר זה עובד, ובית כנסת על שם מפחת גהלי. ארבע משפחות חיו בשלום, חיו כמו אחים כל השנים.

(00:09:27)

מראיינת: אז למה כל כך הרבה בתי כנסת?

יצחק קעטב: כי כל משפחה רצתה שיהיה לה בית כנסת.

מראיינת: משלה?

יצחק קעטב: משלה, אבל...

מראיינת: וזה אותו נוסח?

יצחק קעטב: אותו נוסח , זה נכון. כולם שאמי.

מראיינת: כן אבל אני צריכה להבין מבחינת החיים התרבותיים שאתה אומר לי קהילה וכו' . איך אתה מסתדר בקהילה בכל כך הרבה בתי כנסת?

יצחק קעטב: פשוט, הנימוק העיקרי היה , ארבע משפחות באותו הכפר היו ארבע המשפחות המובילות ולכן לכל משפחה היה בית כנסת.

(00:10:00)

מראיינת: האם היה לכם חברים גם לא יהודים? איך הסתדרתם עם הערבים שם? איך הסתדרתם? הייתם קבוצות שם? או שהיו על ידכם עוד אה....

יצחק קעטב: בישוב שלנו לא היו ערבים בכלל, היו שתי משפחות שהיו צמודות לבאר המים החיים. ושם היהודים היו הולכים לבאר , לא רחוק, הביאו בדליים או על הראש מים בשביל הבתים. הכפר היה מאוד טוב מאוד נעים , אני יכול לספר על המשפחה שלי אם כבר, הם היו ארבעה אחים , אני לא אגיד את השמות כי חבל על הזמן, והם עבדו ביחד בנפחות , ארבעתם עבדו ביחד בנפחות .

(00:10:53)

מראיינת: והיה להם מספיק פרנסה?

יצחק קעטב: היה להם מספיק פרנסה בהחלט, אבא שלי היה מעין שר החוץ , הוא היה נוסע חכפרים הערביים ומביא עבודה לאחים שלו . מה הם עשו? עשו עבודות נפחות., בכל מה שצריך. את מבינה ?! אפלו לאבא שלי לפעמים היו מצרפים אחת מהבנות כדי שהיא תשגיח על הכשרות כדי שהיא תסייע בידו . הם היו יוצאים לשבוע , שבועיים.

(00:11:27)

מראיינת: בת כמה הייתה הבת הזו?

יצחק קעטב: הבת הזו הייתה בת 13-14,

מראיינת: מה היא יכולה להבין בכשרות?

יצחק קעטב: כדי לשמור שאבא לא ייכשל ויאכל מאכלים שהם לא כשרים. את מבינה?! אבל מה שמעניין הוא, אני חושב שזה הקיבוץ הראשון בעולם היה, ארבעה עבדו , הרוויחו מה שהרוויחו, אין שם עניין של מטבע בכסף, אלא את עובדת , עושה משהו לערבי, הוא נותן לך עז , הוא נותן לך פרה ,

(00:12:02)

מראיינת: סחר חליפין?

יצחק קעטב: כן, סחר חליפין. הוא נותן לך תירס, הוא נותן לך חיטה, הוא נותן לך שעורה.

מראיינת: ממש כמו בתקופת המקרא.

יצחק קעטב: כן בהחלט, מה המיוחד בזה ? שהיה מחסן גדול של כל המצרכים שהמשפחה אספה , וכל מי שרצה מקרב המשפחה , אשה או גבר רצה דורה או רצה חיטה או רצה תמרים , או רצה דברים אחרים, ביקש את המפתח, הלכו פתחו לו, והוא לקח כמה שהוא רוצה. לכן אני תמיד אומר שזה הקיבוץ הראשון עוד לפני הקיבוצים שקמו בישראל. זה היה דבר מיוחד במינו.

(00:12:52)

מראיינת: ולא פחדתם שמישהו ייקח יותר?

יצחק קעטב: שיקח!

מראיינת: אז זה בר מפעל הצדקה הראשון?

יצחק קעטב: שייקח כי זו משפחה שהיא הייתה ,חייתה ברמה כלכלית סבירה , לא עושר אבל לא היה חסר מאומה. מאומה לא היה חסר.

(00:13:11)

מראיינת: איפה למדתם?

יצחק קעטב: אין בית ספר, אין דבר כזה,

מראיינת: אז איפה למדתם?

יצחק קעטב: או שלמדנו בבית במדרש בכפר שלנו או בעיקר למדנו ביישוב סמוך שנקרא אל-מחתוויא, שם היה יהודי בשם יוסף ג'מיל , זכרו לברכה, שהיה מזמין את הילדים מהכפר שלנו מודן, זה הליכה ברגל , אולי עשרים דקות משהו כזה, היינו מגיעים אליו, והוא היה מפנק אותו בתמרים, בצימוקים, בכל. מלמד אותנו ודואג להחזיר אותנו לבתים. הכל בהתנדבות , אף פרוטה אחת הוא לא קיבל.

(00:13:56)

מראיינת: באיזו שפה הוא לימד אתכם?

יצחק קעטב: שפה, כלשון יהדות תימן. שפה תנכית.

מראיינת: חיי היומיום שלכם בקהילה, אז אתה מספר שהיית בשכונה יהודית והיה לכם, האם הייתה לכם אינטראקציה, הייתם מעורים בקרב אותם המשפחות הערביות? או הלא יהודיות?

יצחק קעטב: לא , לא, המשפחה לא הייתה מעורבת, היינו ביחסים טובים מאוד עם הערבים בסביבה, פשוט הם לא נגעו בנו ואחנו לא נגענו בהם. הם השפיעו הרבה מאוד על חיי היהודים בתימן למעט חוקי התורה , למעט...

(00:14:38)

מראיינת: לא כפו עליכם...

יצחק קעטב: לא כפו עלינו בנושאים הללו, באמונה, בדת, בחוקי התורה , בהלכות חז"ל , לא התערבו , השאירו אותנו לחיות כפי שאנחנו רוצים,

(00:14:55)

מראיינת: איזה מאכלים אתה זוכר שאמך הייתה מבשלת? מה אתה זוכר ? מה אתה אוהב? מה אתה זוכר מכל האוכל?

יצחק קעטב: כן, אני זוכר מכל האוכל עם... היו עושים לחוח אבל לחוח לא כמו שעושים בארץ הלבנים הקטנים האלה , אלא עושים לחוח מדורה , זהקצת שחור אבל זה מדורה. והיו אוכלים , אופים כל יום בתנור, אין דבר כזה, אין מאפיה ואין מכירות ואין שום דבר, כל יום אפו בתנור מה שיש,

(00:15:35)

מראיינת: מה שונה בכפר שלכם מבחינת הלבוש מכפרים אחרים? מה אתה יכול לספר על הלבוש שלכם?

יצחק קעטב: אני יכול להגיד שבצפון תימן בכלל היהודים היו גבוהי קומה במיוחד , במיוחד כן, התלבשו ככה הצורה חזקה, מופגנת, כד להראות את הזה... כי הערבים שם לא התעסקו איתם בכלל חיינו בשלום

(00:16:00)

מראיינת: לא הקניטו אתכם?

יצחק קעטב: לא הקניטו אותנו לא, היו גזרות שהן גזרות של המלכות, אבל עלינו לא .

מראיינת: יש לך שם של בית הכנסת? היו לכם שמות של בתי כנסת או שסתם?

יצחק קעטב: לא, סתם בתים פרטיים, זה היה בתים פרטיים,

מראיינת: אז איך קרוי בית הכנסת? אני הולך

יצחק קעטב: אני לא זוכר , אני לא זוכר. כן, בית הכנסת של קעטבי או של ליבי או של גהלי או של עוארי.

מראיינת: מה אתה זוכר שאתה יכול לספר לי מבחינה ערכית שאתה מתגעגע אליו ? הערכים של תימן שאתה מתגעגע שאתה אומר:" זה חסר לי" ?

יצחק קעטב: חסר לי האמונה והקירבה לחיי היהודים , חסר לי גם בארץ .

(00:16:50)

מראיינת: מה למשל?

יצחק קעטב: למשל, העולם החופשי הוא חשוב מאוד אבל אסור לנו להתרחק בשום פנים ואופן מהמקורות שלנו. החג, השבת, התורה, האמונה, התפילה, לא אכפת לי שמישהו יסע בלי כיפה , לא אכפת לי אפילו שיסע בשבת , אבל הערך העיקרי לשמור אוו, עם ישראל לא יכול להתקיים בלי זה , הוא לא יכול להתקיים .

(00:17:22)

מראיינת: תן לי דוגמא למנהגים, היה לכם בר מצווה איך ניהלתם?

יצחק קעטב: אין בר מצווה , אין דבר כזה , לא קיים .

מראיינת: איך שמרתם על החיים היהודיים מקוואות, בית כנסת אתה מספר , מקוואות בר מצווה, אבל איך שמרתם? יש לכם רב , אין לכם רב?

יצחק קעטב: כן, הייתה לנו בריכה , לא , לא , הייתה לנו בריכה שהא שימשה לבריכת רחצה וגם למקווה טהרה, הייתה בצלע ההר , לא היה רב מקומי מקובל על כולם אבל חיו בשלום, אני לא זוכר , לא שאני נתקלתי בזה ולא שספרו לי שהיה איזשהו מאבק בין המשפחות שגרו באותו ישוב שגרו באותו כפר, אני לא זוכר

(00:18:05)

מראיינת: איך קידשו למשל? עושים חופה , מי המקדש?

יצחק קעטב: אז או שיש מקדש כשיר שיכול לעשות את זה במקום או שהיו מזמינים מהכפרים הסמוכים .

מראיינת: אתה מזמין ממקום אחר שיבוא מישהו שיקדש?

יצחק קעטב: כן,

מראיינת: ואיך שמרו בכל זאת על הכשרות? אז גם כן יש יזה שוחט?

יצחק קעטב: גם כן, כן בהחלט תראי, בתימן השתדלו מאוד מאוד שילדים ילמדו הלכות שחיטה ככל האפשר בגיל צעיר , למה? כי היהודים לא יכולים לאכול בשר שאינו כשר ולכן היו הרבה שוחטים באופן יחסי, אין כמעט ישוב בתימן שבו יש יהודים שאין שוחט

(00:18:47)

מראיינת: אז לימדו אתכם מה זה שח"מ קס"מ ?

יצחק קעטב: כן , כן

מראיינת: תגיד את האמת , היה איזה אמונות טפלות ? האמנת אתה באמונו טפלות ? משפחתך?

יצחק קעטב: לא, היו אמונות טפלות , למשל בצפון תימן בכלל יותר מכל המחוזות של היהודים בתימן האמינו בשדים , האמינון שהמושג הזה של שדים קיים , הסתמכו על מה שכתוב גם בדברי חז"ל מלפני הרבה זמן, ואז יש אנשים שחשבו שיש שדה בבית מסוים שהיא התחפשה פתאום במקום אישה לעז , כל הדברים האלה ביחד

(00:19:37)

מראיינת: יש את זה בתלמוד , יש את זה בתלמוד, זה לא שפתאוםזה שייך רק ליהדות תימן

יצחק קעטב: כן, כן, נכון אבל בצפון תימן זה היה בולט מאוד

מראיינת: יותר מכול המחוזות?

יצחק קעטב: יותר מכל המחוזות האחרים

מראיינת: איך אתה מספר? כי על שדים אני שומעת הלאה אבל איך אתה יכול להגיד שפה יש יותר , לפי מה? לפי הסיפורים? לפי שהיו הוכחות? לפי מה? לפי הוכחות שראו שד?

יצחק קעטב: לא, רק לפי אמונה , לא, אף אחד לא ראה שד , אבל יש כאלה שחשבו , הנה העזה הזו שחורה יכול להיות שהיא שדה , יכול להיות. אני אומר לך, זה היה מתון . היו אנשים שפחדו מאוד, מאוד.

(00:20:15)

מראיינת: אז לא יכולת לצאת בלילה לאף מקום?

יצחק קעטב: נכון, יש הרבה מקרים מהשדים,

מראיינת: היה לכם קשר כלשהו עם איזה ארגון כלשהו ? הרי אתם קהילה קטנה של 25 משפחות , היה לכם קשר בכל זאת עם איזשהו ארגון אחר?

יצחק קעטב: ל שום ארגון בשום כפר בתימן , יש מצבים שהיו שני כפרים במרחק של חמישה או שבעה קילומטר שלא ידעו אחד על קיומו של השני , כי אין תחבורה, אין מטוס,א,

(00:20:48)

מראיינת: אז איך הגעת לישראל? איך שמעתם על ארץ ישראל?

יצחק קעטב: ב-1940 בערך 1940-1942, הרי היהודים מצפון תימן היו נוסעים לצנעה , נוסעים לרדע, נוסעים למקומות אחרים, ושם אמרו להם קיימת תקווה שתהיה עליה לארץ, באו האנשים שהיו במקומות האלה, חזרו חזרה לכפר , לדוגמא לכפר מאזור ואמרו תשמעו שערי ישראל נפתחו וצריך לעלות לארץ , זאת הייתה הידיעה . ואז בערך בשנת 1940 כל התושבים בכפר עד האחרון שבהם רכבו על חמורים, רכבו על גמלים

(00:21:48)

מראיינת: ציונים אמיתיים?

יצחק קעטב: ציונים אמיתיים מן המעלה הראשונה ביותר שאני מכיר.

מראיינת: עזבו הכל מאחור?

יצחק קעטב: עזבו הכל מאחור , לא מכרו ולא היה מעניין אותם מאומה . בכלל העליה מתימן , להערכתי , זו העלייה הכי קדושה והכי טהורה , למה? למרוקו למשל ואני לא מזלזל חס וחלילה, שלחו שליחים כדי לשדל את היהודים לעלות לישראל, למרוקו אותו הדבר, הרבה מקומות אחרים לא במערב אירופה

(00:22:24)

מראיינת: אז איך הגיעה השמועה אליכם חוץ מאשר לצנעה? לא שדרים, לא זה לא זה, בא נאמר נתחיל מזה, התגעגעתם לארץ ישראל?

יצחק קעטב: בוודאי, הרי את יודעת ש.. אין ביהודי תימן , אין יהודי לא דתי , אין דבר כזה, כולם או שאתה דתי או שאתה מומר . והיו מומרים בעיקר , בנות צעירות שנתפתו למוסלמים , אבל זה היה מיעוט שבמיעוט שבמיעוט , את מבינה?! בודדים, בודדים, בודדים. ולכן אנשים האמינו , התפללו כל יום, "תקע בשופר גדול לחירותינו" .

(00:23:06)

התפילה , יש שם שלוש ברכות שמדברות על האמונה , על העלייה לישראל , על העלייה לירושלים וכדומה.

מראיינת: מתי עזבתם בעצם?

יצחק קעטב: ב- 1940 בערך .

מראיינת: עכשיו הו... אם ככה אני מבינה מדבריך שלא היה לכם רדיפות? לא רדפו אתכם אחרים ? עליתם מתוך כמיהה

יצחק קעטב: עלינו מתוך כמיהה בתוך אמונה, עזבנו את הכול ואמרנו, הא מה שיהא אנחנו נגיע לארץ .

(00:23:40)

מראיינת: ולא היה אכפת לכם באיזו דרך?

יצחק קעטב: לא היה אכפת לנו באיוז דרך .

מראיינת: אז אני רוצה לשאול אותך משהו אחר, איך אתם הנתם את כל ההכנה לארץ ישראל? אתה צריך לעזוב בית , אתה מוכר אותו? יש לך בטח מגרש , איך הכנתם את כל זה , לעלות לארץ, עזבתם הכל מאחור? עזבתם?

יצחק קעטב: לא, עזבו הכל מאחור, אני מכיר את הישוב איפה שאני גרתי, הרי הייתי בגיל צעיר מאוד אבל אני יודע שעזבו הכול , הכול.

מראיינת: כולל בתי הכנסת עם ה..

(00:24:16)

יצחק קעטב: כולל בתי הכנסת, לקחו את הספרי תורה איתם, ולקחו עוד חלק מהספרים האחרים אבל זהו, זהו ועלו.

מראיינת: אבל בנית בית, שלוש קומות אתה אומר ועזבתם הכול?

יצחק קעטב: עזבנו הכול בשביל לעול לארץ, בשביל זה אני אומר באמת , אני מאמין בזה באמונה שלימה שהעליה מתימן היא העלייה האידיאליסטית, האמונתית, התורתית.

מראיינת: איך אתה הרגשת שאתה עולה? מה אמרו לך בתור ילד כולה' בן 7 , איך אתה מרגיש ? בכל זאת עוזב את הקהילה

יצחק קעטב: אני מרגיש את זה בבית הכנסת אני מרגיש את זה בבית המדרש , מלמדים אותי על ירושלים, אומירם לי על ארץ ישראל והכול, ככה למדתי. ככה למדתי, ככה אני הבנתי בגיל הזה.

(00:25:14)

מראיינת: באיזה גיל ההורים שלך עלו לארץ ישראל?

יצחק קעטב: הם היו זקני בגיל 50-60 .

מראיינת: הם עלו גם עם המשפחות שלהם ? כלומר הדודים הדודות...

יצחק קעטב: כן, כן , נשארו בתימן יהודים מעטים

מראיינת: בקהילה שלך

יצחק קעטב: אה.. בקהילה שלי לא, כולם עלו לכיוון הארץ ,

(00:25:40)

מראיינת: עלית, בדרך, מה היה ? ספר את הדרך שלך לארץ ישראל.

יצחק קעטב: כן, אז אני אספר בעיקר כמה דברים מאוד חשובים. אני אדלג על כל פרט אבל החשוב ביותר, הגענו לקעטבה, קעטבה היא עיר שהיא בגבול בדרומי לכיוון ארץ ישראל, והגענו לשם , לא היה מקום היכן להתאכלס. הציעו לנו להיכנס למערה,

מראיינת: למערה?

יצחק קעטב: מערה בת פתח אחד , 60-80 איש שחציים הלכו לעולמם במערה, והיו לי שלושה סיפורים שאני זוכר אותפ , את יודעת מה, כמו היום . אמא שלי עשתה בליל שבת לחוח קטן , ועשתה ארבע , ואנחנו היינו ארבעה , אבא שלי ז"ל , אמא שלי ז"ל אחי היותר גדול ממני ז"ל ואני , והיא נתנה לכל אחד חצי לחוחה, מה זה חצי לחוחה?! אני זוכר שאני אמרתי לאמא שאני עוד רעב , נאי לא בכיתי אבל היא בכתה . יש לי עוד סיפור. בקעטבה, היה לי אח בשם דוד , שאמא זכרה לברכה בקשה ממנו לצאת מהמערה לפתח ולהדליק אש במוצאי שבת כדי לעשות קפה , גץ קטן נפל לו על הברך ברגל השמאלית, אין מרפאה ואין רופה ואין בית חולים, ואין אחות ואין מאומה, לאחר מספר שבועות הזדהמה לו הברך וזה הגיע להרעלת הדם שלו ,

(00:28:01)

אבא שלי ז"ל נסע לעדן להביא לו תרופה , אלא עוד לפני שהוא יחזור בישרנו לו בשורה רעה שהבן הלך לעולמו בגלל שהוא הזדהם הדם שלו והזדהמה הרגל שלו, ואז אבא שלי ז"ל השתתף בימים האחרונים ימי האבל על הבן שלו. ודבר שלישי, שאני לא אשכח לעולמי עד, במוצאי שבת כאשר שמענו שאפשר כבר להגיע לעדן כינסו אותנו במוצאי שבת, גם גברי וגם נשים ואמרו לנו אתם רוצים עכשיו לנסות לעלות לארץ ? יש הזדמנות, אבל אתם צריכים לגלח את הפאות, אתם צריכים לקרוא לעצמכם : אחמד, מוחמד, עלי, פטמה, כדי שלא יזהו אתכם בדרך המוסלמים וכולם עשו את זה

(00:29:09)

ואני לא צריך להסביר הרבה מה זה בשביל יהודי תימן הפאה שלו לעקור אותה , אי אפשר להסביר את זה , היהודים בשביל לעלות לארת היו מוכנים לעשות כמעט כול דבר, אפילו הזהירו אותנו שם , שהערבים , הייתה להם איזה מסעדה בדרך , אמרו לנו אל תגשו לשם, מדוע? היו באים אנשים , נכנסים למסעדה, המוסלמים מנסים לזהות אם הוא יהודי או לא ומציעים לו בשר לאכול , זה כדי להכשיל את האנשים וכדי לזהות אותם כיהודים , ואחר כך יעשו איתם מה שהם רוצים .

(00:30:00)

אז שלושת הדברים האלה אני ספגתי בגיל 7-8 , את מבינה?! , זה רק הגביר בי את האמונה והגביר בי את האהבה והגביר בי את התקווה לעולות לירושלים ולהגיע לארץ ישראל, סבלנו , סבלנו. יש לי עוד משהו להגיד:

(00:30:19)

באחת השעות של הלילה , היה לי אח מאמא , שהוא יות רמבוגר ממני, ועברנו בדרך אני ואמא ז"ל כי אני הייתי ילד, ופתאום אנחנו רואים קבוצה של אנשים מתחת לעץ , על עץ בדרך , וקם אחי ז"ל מאמא , קראו לו יוסף גזל, וצעק ואמר: "מרחבא ביכום" , זה כאילו ברוכים הבאים והוא אמר את זה כדי לסמן לנו שהוא , הבן של האמא ואני אחיו , הוא לא אמר שאני יוסף , חס ושלום , אוי ואבוי לו אם היה אומר את זה

(00:31:13)

אנחנו קלטנו , קלטנו אותו שזה הוא , אמא תפסה לי ביד ככה סובבה אותי ואמרה לי: " בוא נלך" , כדי שלא יזהו אותנו שאנחנו יהודים וגם שהוא לא יתגלה כיהודי, אלה דברים

מראיינת: אז מה שלא התנקלו לכם בקהלה שלכם בכפר, אני רואה שבדרך כן התנקלו .

יצחק קעטב: בודאי שהתנקלו, הרבה

מראיינת: הדרך לא הייתה קלה

יצחק קעטב: הדרך הייתה קשה מאוד עד שהגענו למחנה גאולה חאשד.

(00:31:47)

מראיינת: איך הגעתם ? על חמורים, על מה?

יצחק קעטב: על חמורים ועל גמלים

מראיינת: בשום רכב?

יצחק קעטב: בשום רכב. יש הרבה יהודים מתימן שבאו ברכב , במשך שבועיים היו והגיעו כבר לעדן. יש כאלה...

מראיינת: אבל אתם לא

יצחק קעטב: אנחו בשום פנים. שבע שנים ממש בדרך. שבע שנים.

מראיינת: אוי ואבוי , כמה כאלה הלכו לכם בדרך?

יצחק קעטב: מאות ואלפים.

מראיינת: לא, המשפחה שלך.

(00:32:14)

יצחק קעטב: במשפחה שלי, אנחנו הגענו לצנעה ואמרו לנו אי אפשר יותר להמשיך כי השודדים והממשלה בתימן לא מרשה להמשיך את הדרך להגיע לארץ ואז התפלגנו לשלוש קבוצות, קבוצה קטנה חזרה לכפר במודן, בבאראט, קבוצה שנייה התחלקה לשניים , אחת הלכה לדרום מזרח תימן , לבי- וה , לבי-חאן, לחאבן, והקבוצה השנייה הלכה לדרום מערב בתימן , לשרעב. ואנחנו הקבוצה השלישית המשכנו בדרכנו הישרה כדי להגיע לעדן. זאת אומרת היה סבל איום ונורא והשבעה עשר אלה שמתו במשך חודש ימים אחד

(00:33:18)

מראיינת: וכולם מהמשפחה?

יצחק קעטב: כולם מהמשפחה, נפטרו עקב מחלות בשרעב. אי אפשר תאר עליה יותר ציונית , יותר אמונתית, יותר דתית , יותר... אי אפשר לתאר דברים כאלה,

מראיינת: איפה? הגעתם סוף סוף עם הסבל הזה , כמה הגעתם עד עד שהגעתם למחנה גאולה? כמה בסוף הגיעו לשם?

יצחק קעטב: הגיעו לשם כל אלה שלא נפטרו בדרך , אני חושב ששלושים- ארבעים אחוז נפטרו בדרך . בכל מיני צורות, בכל מיני דרכים, והיו קוברים אותו וממשיכים הלאה. מי יודע מה שהיה קורה לאותו קבר אחרי יומיים או שלושה, כלבים או אני לא יודע מה. היו קוברים אותו וממשיכים , רצו להגיע לארץ.

(00:34:13)

מראיינת: מה שם אביך?

יצחק קעטב: אהרון.

מראיינת: טוב תגיד לי, כשאתה מספר שהגעתם לחאשד, היו מצבים יותר טובים? הגעתם סוף סוף למחנה גאולה, משם כבר לארץ, הכניסה לארץ ישראל,

יצחק קעטב: לפני מחנה גאולה, אני תכף אספר , לפני מחנה גאולה הגענו לעיר שנקראת שיח' עותמאן, היא עיר שהמרחק שלה מעדן בערך שלושים קילומטר, ושם אנחנו סבלנו סבל רב מאוד,

מראיינת: עוד יותר ממה שהיה?

יצחק קעטב: כן, הכניסו אותנו לחצר כזאת שנקראת זריבה, זריבה בערבית זה כאילו מקום כמו שעושים הבדואים או משהו כזה

(00:35:00)

מראיינת: מכלאה כזו?

יצחק קעטב: מכלאה כן, והחדרים היו אולי 11-13 מטר רבוע ושם הכניסו משפחה של שבע , שמונה ועשר נפשות, חיינו שם קרוב לשישה חודשים , אנחנו ביקשנו נדבות כולל אני , אנחנו הינו הולכים לאחד שהוא היה הגביר , בשיח' עותמאן, יהודי מעולה , שמו יוסף איברהים והוא היה מחלק לנו כל יום שישי לילדים בסה, בסה זה כמו אגורה, בסה זה חלק מהריאל, ומה אחנו היינו עושים , כדי לקבל אחת ועוד אחת ועוד אחת , אני בעצמי הייתי שם כובע אחר על הראש כדי שהוא לא יזהה אותי שכבר קיבלתי , גם אני וגם חברי , אבל אני מעיד על עצמי, זה יותר קל לי ויותר טוב לי, ואז היינו מקבלים את הבסה הזו , אנחנו רעבנו ללחם , אנחנו הלכנו ואכלנו שיירים של אבטיחים של פירות, בתוך תעלות מסואבות, אנחנו ביקשנו נדבות, אצל יהודים ואצל ערבים, בחצי שנה הזו שהיינו בזריבה , אחר כך העבירו אותנו למחנה גאולה חאשד.

(00:36:35)

מראיינת: ממש מתקיים הכתוב : "ארץ ישראל נקנית בייסורים"

יצחק קעטב: נכון , נכון.

מראיינת: ממש,

יצחק קעטב: ולכן אני חדור אמונה , באמת, לא סתם סיפורים, העלייה מתימן הייתה עליה מופלאה,

(00:36:50)

מראיינת: אז מתי הגעתם למחנה גאולה כדי לעלות ארצה?

יצחק קעטב: למחנה גאולה? כן, היינו ארבע שנים ,תעשי חשבון, נגיד ב- 47. שבע שנים בדרך , בכלל , כולל מחנה גאולה, ושם אנחנו היינו ארבע שנים.

מראיינת: זה כבר היה הכניסה לארץ ישראל?

יצחק קעטב: כן, נתו לנו אוכל בקיצוב,

מראיינת: סבלתם ממשהו? סבלתם שם? או שהיה תנאים לא טובים ?

יצחק קעטב: לא , לא, הוטבו, אבל אני רוצה לתר בקצרה. אנחנו הגענו למחנה , המחנה היה 2000-2500 בהתחלה, אנחנו חיינו המחצלות , זאת אומרת שהיו סוכות כאלה ממחצלות . אין אחד שלא ישמע מה השני עושה ב... אין דבר כזה . ועוד אם יש איזה חור או משהו הוא יכול גם לראות הכל. וחיינו לפי עדות, למשל: הצנענים היה להם אזור מסוים , החיידנים היה להם אזור מסוים , השרעבים היה להם אזור מסוים , הג'אודים היה להם אזור מסום, בקרב המחנה.

(00:38:18)

אני זוכר שלושה דברים מהמחנה, הייתה אחות ראשית בשם רחל משט, והיא הייתה יחד עם המנהל הראשון ד"ר בייגל, כן , גרץ בן ברוך. והייתה צובעת את השפתיים שלה באדום, ואנחנו לנו זה היה פלא, מה פתאום?! איך אישה הולכת אבל הכל אדום בשפתיים?! ואני זוכר שאני , הייתי ראש איזו קבוצה ככה כבר בגיל צעיר, אני זוכר שהיינו מתאספים והיינו שהיא תצא מהמרפאה כדי לראות את שפתיה האדומות, ככה זה היה , כי בשבילנו זה היה פלא, אחר כך סיפרו לנו שזה רק צבע , והכול וכדומה.

(00:39:13)

אני נתבקשתי ע"י מורה , היה מורה שלי יוסף כהן ז"ל מרמלה ואני כנראה הייתי בגיל צעיר ילד מצטיין והוא היה נותן לי ציון לא טוב מאוד ולא מצויין, אלא היה כותב לי "בן פורת יוסף" ושבוע אחד הוא בא אלי אני חושב ביום שלישי , והוא אומר לי תשמע יצחק , אני רוצה שתלמד את הסיפור: "בן המלך והעני" בעל פה כי אני רוצה שאתה בשבת תופיע בפני חמש מאות איש שתמיד היו מתאספים באיזה אוהל עצום וגדול, בשבת.

(00:40:00)

מראיינת: במחנה גאולה?

יצחק קעטב: במחנה גאולה, ואת התקרא אותו.

מראיינת: חיים תרבותיים?

יצחק קעטב: כן , אמרתי לו איך אני יכול לעשות דבר כזה, הוא אמר תעשה, אתה תעשה. באמת ובאמונה למדתי את הסיפור קראתי את כולו מתחילתו ועד סופו ולא טעיתי במילה אחת. בגיל צעיר מאוד, עכשיו אה.. זיקנה. והדבר השלישי שראו אותי שאני ככה מספר סיפורים , אמרו לי אתה תהיה גם מורה. בגיל עשר – אחת עשרה,

(00:40:37)

מראיינת: כבר לימדת?

יצחק קעטב: כבר לימדתי, לימדתי בנות קטנות. מורה כן, אני רשום אפילו בספר של בנימין גמליאלי ז"ל שאני שם בין המורים, ותארי לך אחד שהולך עם מכנסיים קצרים בלי נעליים, נכנס לכיתה, מלמד את הבנות הקטנות את הדברים הכי פשוטים. עברית, וקצת תנ"ך וקצת ככה , אז היו קוראים לי מורי אל-בסס. מורה החתולות. כאילו אני הייתי הכי צעיר ואני לימדתי את הכי צעירות. אמרתי תגידו מה שאתם רוצים , העיקר ... והם מינו אותי לא אני, לא חשבתי בכלל , אבל עכשיו שאני מתאר לעצמי מכנסיים קצרים, בלי נעליים את נכנס לכיתה מלמד בנות, איפה נשמע כדבר הזה?!

(00:41:35)

מראיינת: אבל עניינת אותי שאתה אומר , איך אומרים , כל אחד היה לשבטו וכל אחד , לא התערתם במחנה גאולה?

יצחק קעטב: כן , התערנו , החיים היו טובים מאוד, היו שלושה שליחים , תמנים , שמעון אביזמר ז"ל , עובדיה טוביה ז"ל, ובנימין רצבי שאי לא יכול להגיד עליו ז"ל כי אני לא יודע איפה הוא נמצא, אמרו שהוא יצא להודו וחי שם, אני לא יודע, אבל היו שלושה יהודים תימנים, שהם עסקו בנושא של הרוח , של התרבות, הריקוד, התרבות, ההרצאה המורשת.

(00:42:20)

מראיינת: מה למדתם ? היה לכם הרצאות , היה לכם בתי ספר ? איך העברתם ארבע שנים המחנה גאולה? איך? בית ספר היה לכם? אז אני מבינה שאולי המרפאה בסדר, איך למדתם? איך חייתם חיי תרבות? איך חיי קהילה ? איפה היה בית כנסת?

יצחק קעטב: חיי קהילה היו והיה גם בית ספר שאנחנו למדנו שם , את יודעת את הדברים הבסיסיים . תנ"ך , מקרא, בכל מיני תחומים , ידיעת הארץ. מה?

(00:42:50)

מראיינת: הנשים גם למדו?

יצחק קעטב: נשים גם למדו. זה היה פריצת דרך אצל הנשים, שהן תלמדנה בפעם הראשונה בחיים, את מבינה?! בעניין הזה, הייתה אווירה של תרבות כמעט מושלמת. כי זה היה כמעין ארץ ישראל בזעיר אנפין. כן, אני רוצה להתייחס לשלושת המנהלים שהיו.

(00:43:21)

המנהל הראשון קראו לו ד"ר גרץ בייגל הוא היה איש נפלא , הוא ניהל את המחנה שנה וחצי, העוזרת הראשת שלו והאחות, זו הייתה רחל משט, כנראה ששניהם היו זוג לכל דבר , שניהם עזבו ואז בא מנהל אחר בשם ד"ר אלקנה . מותר להגיד על יהודי " ימח שמו וזכרו"?

מראיינת: לא יודעת

(00:43:55)

יצחק קעטב: אז אני אומר, עריץ, לא יתואר, שבר שיניים לאנשים, היכה, הוא היה...

מראיינת: פעם היכו אותך? אתה סבלת?

יצחק קעטב: אני לא,

מראיינת: מישהו מהשפחה שלך הוכה?

יצחק קעטב: לא, הוכה משה ליבי, מי שהיה ראש המועצה המקומית בקריית עקרון, הוא הוכה והפילו לו ארבע שיניים . זה ימח שמו וזכרו, אני מבקש סליחה על מה שאני אומר , ואחריו באה אחת טמה מן הטמאים, ד"ר אולגה ויינברג, היא שלחה אנשים לבתי סוהר בעדן, היא התעללה באנשים.

(00:44:51)

מראיינת: כמה שנים זה נמשך?

יצחק קעטב: זה נמשך ארבע שנים.

מראיינת: ארבע שנים שכך זה היה?

יצחק קעטב: כן, עד שמחנה גאולה, עד שהאחרון שבהם עלה לארץ , אחר כך פתחו מחנה אחר, שמעו היהודים שכל העולים שהיו במחנה גאולה חאשד עלו לארץ , בוא מתימן בהמוניהם, והקימו מחנה הרבה יותר גדול, אבל מחנה .... היו בקבוצה של 100 אנשים של 200 אנשים , דאגו להם למטוס לשלוח אותם לארץ.

(0045:24)

מראיינת: אז אנחנו מגיעים לעלייה לארץ ישראל, עליתם לארץ ישראל, אתה בא לארץ ישראל מתרבות אחרת , נכון שבמחנה גאולה היה לכם הכנה , איך אתה בא לארץ? איך המפגש הזה בארץ הזה שאתה ילד שאתה מגיע לארץ, בן כמה? בן עשר?

יצחק קעטב: עשר בערך.

מראיינת: מה ההתרשמות הראשונית שלך מהארץ? אתה איך שאתה מגיע, איך באתם? בטיסה?

יצחק קעטב: ההתרשמות , לא... באנו בטיסה בודאי, על הטיסה ביום אחד מנהל שם בא והודיע "רבותי אפשר לעלות לארץ, אבל רק נשים , רק ילדים עדש גיל חמש עשרה, ונשים מוגבלים שלא יכולים להתגייס לצבא" , כל המשפחות הסכימו, מעניין, אמרו להם, בסדר תלך אישתי ילך הבן שלי ויעלה לארץ לפני , אולי לא יהיה לי סיכויים, אני רוצה להדגיש את האמונה העזה של יהודי תימן בשביל לעלות לארץ, וכך הם עלו , מטוס אחר מטוס, מטוס אחר מטוס, ככה הם עלו.

(00:46:53)

מראיינת: עד שחוסל מחנה גאולה?

יצחק קעטב: על שחוסל מחנה גאולה אחר כך...

מראיינת: אתה מגיע לישראל, מה החוויות שלך? ילד בן עשר , מה החוויות שלו בארץ ישראל?

יצחק קעטב: החוויות שלי, אני הגעתי לשדה התעופה לוד, פגשו אותי שני אנשים שקבעו את הגיל שלי, ורשמו בתעודת הזהות, כן, שני פקידים, אבא שלי ז"ל היה לידי, הוא לא הבין טוב עברית, הוא לא ידיע בדיוק, לא חשוב, ואז הוליכו אותנו

(00:47:20)

מראיינת: את העברית התנ"כית הוא כן דיבר?

יצחק קעטב: התנ"כית כן, אין ספק, ואחר כך הובילו אותנו למחנה עתלית, מחנה עולים בעתלית, שם פגשנו את המרגרינה ואת הריבה ואת הדג המלוח, דברים שלא חשבנו ולא האמנו שישימו לנו על השולחן או שנאכל אותם, אבל התרגלנו , כן, אכלנו דג מלוח ואכלנו ....

(00:47:49)

מראיינת: לא זרקתם?

יצחק קעטב: לא זרקנו, לא, היינו שם בערך חצ שנה, אחר כך העבירו אותנו לקריית עקרון , לעקר אז, שמה היה עקר.

מראיינת: מי ארגן את הטיסות האלה? ארגונים בודאי.

יצחק קעטב: ארגונים , הג'וינט בעיקר.

מראיינת: הג'וינט

יצחק קעטב: הג'וינט עשה מעשה גדול ונאצל שהציל את יהדות תימן.

מראיינת: זה היה הג'וינט בשיתוף...

יצחק קעטב: הסוכנות היהודית, גם התאחדות התימנים, וגם ההסתדרות, וגם הממשלה אז, אבל מי שהשקיע את הכסף והסיע אותנו במטוסים זה היה הג'וינט.

(00:48:29)

מראיינת: ועכשיו החוויות האלה של האוכל שאתה אומר החוויות הראשוניות שלך, אקיי, אחרי המקום הזה שהגעתם לראשונה, איפה אתם בסוף? לאן הובילו אתכם?

יצחק קעטב: אז אמרתי היינו במחנה עולים חצי שנה ואחר כך העבירו אותנו פה לעקר.

מראיינת: בעקר מה עשיתם ממה התפרנסתם ?

יצחק קעטב: שני ההורים שלי היו זקנים לא עבדו מעולם, בישראל, אני הייתי בן יחיד, בן יחיד, שאני עבדתי במכונאות רכב, עבדנו בחקלאות בעיקר במזכרת בתיה,

(00:49:18)

מראיינת: זה היה המקצוע שלך ? לא ידעת

יצחק קעטב: לא,

מראיינת: אז רכשת אותו כאן?

יצחק קעטב: רכשתי אותו כאן, והייתי בצבא אחר כך מכונאי רכב וכדומה עד ש...

מראיינת: ההורים שלך גם רכשו מקצוע?

יצחק קעטב: ההורים?

מראיינת: כן

יצחק קעטב: לא , לא

מראיינת: אז רק אתה ...

יצחק קעטב: אבא שלי היה בתימן נפח, עם שלושת האחים שלו.

מראיינת: אז כאן לא היה לו מה לעשות?

יצחק קעטב: לא

(00:49:30)

מראיינת: אז איך התפרנסתם?

יצחק קעטב: התפרנסנו מזה שאנחנו קיבלנו קיצבה מהשירותי הרווחה ואני עבדתי פה ושם, עבדתי כשוליה במכונאות רכב , עבדתי בחקלאות במזכרת בתיה, מכרתי פרחים במזכרת בתיה, אני זוכר שמשה שרת ז"ל כשהיה שר חוץ , הרי הכביש הראשי לירושלים זה היה בדיוק אמצע קריית עקרון , בדיוק באמצע קריית עקרון, הוא עצר לידי , ראה איזה ילד תימני מוכר פרחים, ביקש ממני פרחים, נתתי לו פרחים, אחר כך הוא שאל אותי כמה שאלות ואז היה לי ברור שזה איזושהיא אישיות ציבורית, אז הוא אומר לי אני משה שרת , שר החוץ בישראל , אני שמח שאתה פה ושמח שיהודי תימן הגיעו לארץ וכדומה. זה היה המפגש שלי עם נגיד האנשים הגדולים והחשובים.

(00:50:30)

ואנחנו עבדנו במזכרת בתיה, השקינו את הפרדס בלילה, בגיל 15.

מראיינת: מזה התפרנסתם?

יצחק קעטב: מזה התפרנסנו

מראיינת: ואיך עשית את המסלול שלך? ישר ככה התקדמת? איך עשית מסלול כזה? היית בן 15 אחר כך מה? למדת כאן בישראל ? איך הגעת לעמד שאחר כך היית באמת בראש המועצה?

יצחק קעטב: כן, אני הייתי ראש המועצ בגלל הפעילות הציבורית שלי וכדומה

מראיינת: אבל איך עשית את הדרך הזאת ?עשית, עבדת, רכשת מקצוע

(00:51:06)

יצחק קעטב: עבדתי, רכשתי מקצוע, כמעט כל יהודי תימני שהגיע לארץ היה מפא"יניק.

מראיינת: מפא"יניק?

יצחק קעטב: כן, ואני הייתי, אני ועוד כמה חברים מן הטובים, והלכתי לעבודה בצריפין, מכונאות רכב, עזבתי את מכונאות הרכב , הציעו לי להיות פעיל המפלגה הליברלית אז גח"ל, גוש חירות ליברלים, מיונ אותי לאיזה תפקיד מזכיר הדור הצעיר,

(00:51:45)

מראיינת: איך פתאום הגיעו אליך?

יצחק קעטב: הגיעו אלי, שמעו מקריית עקרון שאני ככה איש ציבור פעיל וכדומה, והתמודדתי בבחירות, בבחירו ברוב הזמן הייתי מקבל ארבעה מנדטים וכול המפלגות האחרות חמש. אבל אותי סימנו במידה מסויימת , אמרו : "לא, זה קצת מסוכן, אל תנו לו יותר מדי" , אני לא צריך לספר לך היהודים התימנים מרדימים את האנשים. אבל אני לא מתחרט ולא בא בטענות לשום אחד, חס שלום.

(00:52:22)

מראיינת: החזרתם להחזיר לארץ נאמר את כל הרכוש שהיה לכם בחוץ לארץ? איך הסתדרתם? איך רכשתם דברים ? אדם מגיע לארץ, בלי סיוע , בלי עזרה, בלי כלום, אז הג'וינט עשתה וההסתדרות עשתה והתאחדות התימנים עשתה וכו' , אבל אתה מגיע לקריית עקרון בלי כלום, איך אתה רוכש? מאיך אתה מסתדר?

יצחק קעטב: נכון, נתנו לנו בית, בית ערבי נטוש,

מראיינת: אז נתנו לכם את הבתים הנטושים האלה, אבל כולכם קיבלתם בתים נטושים?

יצחק קעטב: כן, רובם ככולם כן. עד שבנו פה איזה שכונה ראשונה,

מראיינת: איך השתקמתם בקריית עקרון? אתה בא ממחנה ומגיע לקריית עקרון, איך השתקמתם?

(00:53:00)

יצחק קעטב: פשוט אמרו לנו אתם תגורו בית הזה, היה דווקא על שתי קומות, בסך הכל שלושה אנשים, אבא ואמא ואני, וחיינו שם מספר שנים לא מועטות, אחר כך עברנו ל....

מראיינת: הצלחתם להחזיר רכוש שהיה לכם בתימן?

יצחק קעטב: לא, בכלל לא . אחד בדברים בקשים ביותר שיהודים מתימן יכולים לספר עליהם זה שלפני שהיהודים עלו במטוס אמרו להם: "אל תקחו אתכם לא ספרי תורה, ולא תכשיטים ולא כסף, ולא שום דבר, מתברר שבספר שאני קראתי של פרופ' אחת מאוניבסיטת בן גוריון שפשוט מי שלקח את הכסף הזה אלה היו השליחים , את מבינה?! ואז עבדנו בחקלאות, עבדתי במכונאות רכב, בחקלאות עד שהתקדמתי לעניינים הציבוריים ואז יהנתי ראש מועצה ועוד דברים אחרים שאין צורך לשבח את עצמי עכשיו.

(00:54:15)

מראיינת: לא, בסדר גמור, זה פשוט דרך שאחד שמכלום, ילד שעלה בסבל, היום אם אתה לא תעזור לבן שלך , לבת שלך הם לא יגיעו לשום מקום. ואתה עשיתאת זה בעשר אצבעות. מתוך אמונה ואהבה וכמיהה וכיסופים לארץ הזו היית מוכן לעשות עם המשפחה הכול. אתה מספר לי ש-30-40% מהמשפחה הלכה, זה המון ולשאת אחר כך גם השפלות זה גם כן חלק מהאהבה הזו והרצון הזה.

איך אתה כאן בארץ, עכשיו בארץ ישראל , איך אתה מרגיש?

(00:54:53)

יצחק קעטב: אני מרגיש מצויין.

מראיינת: אתה מרגיש שמיצית , עשית ?

יצחק קעטב: מיציתי ועשיתי , תראי אני עסקתי בחיי הציבור , מילאתי הרבה תפקידים ציבוריים , ביניהם גם התמודדתי לכנסת ולא נבחרתי בהפרש של אחד, ואז הייתי פוגש אותו בכנסים , הייתי אומר לו: " תגיד לי, אולי תמות, אולי ימנו אותך לאיזה שגריר שאני אכנס במקומך לכנסת? " , זה היה החלום שלי, הכנסת, אבל זה לא צלח, היינו צוחקים בינינו אחד עם השני ולא הלך עד שאמרתי ברוכים תהיו, זהו, אם הייתי מתעקש וממשיך עוד פעם אולי כן, אבל את יודעת מה?! הקב"ה מזמן לכול אחד מה לו.

(00:55:47)

מראיינת: אתה מרגיש שאתה נקלטת? שהמשפחה שלך נקלטה היטב פה?

יצחק קעטב: כן, אין צל של ספק.

מראיינת: אתה שמח בחלקך?

יצחק קעטב: שמח בחלקי, יש לי שלושה ילדים, יש לי בן שהוא אלוף משנה בצה"ל , והוא מנכ"ל המועצה פה, ויש לי בת שהיא גרה במעלה אדומים היא מורה בכירה בבית ספר, ויש לי את הבן היותר צעיר שאני חי איתו ואוהב אותו בכל לב , חיים יפה בשלום, עם הכלה ועם שלושת הנכדות,

(00:56:30)

מראיינת: אז אתה מאושר ושמח?

יצחק קעטב: כן, ושמח , אני גם מסתפק במה שיש. לא מפליג לעבר, חבל שלא עשיתי, וחבל שלא... כי החיים הם דינאמיים, אתה לא יכול לדעת מה ש... מה שאתה רוצה היום...

(00:56:47)

מראיינת: אם אני אשאל אותך שאלה באמת שהיא ספציפית, מה נשאר לך מהמורשת של יהודת תימן פה ? מה? גזרו לכם את הפאות, את המדבר על בית כנסת שהיה לכל אחד, היה לך בית כנסת משלך, איך החיים שלך? יש לך איזה געגוע למשהו שאין לך אותו היום מתימן? איך אתה ממשיך מורשת, מסורת? תפילה, איך הילדים , איך אתם במשפחה, מה נשאר לך מכל זה?

(00:57:16)

יצחק קעטב: לי נשאר האמונה , אמונה עזה בקב"ה ובתורת ישראל ובמנהגים היהודיים,

מראיינת: מה זה ? מה למשל המנהג?

יצחק קעטב: למשל, שבת , חג,

מראיינת: עדיין מתכנסים כולם?

יצחק קעטב: בודאי,

מראיינת: מה אתה עושה מהשירים של תימן? איך אתה מנהל את הבית כמו תימן ? עדיין את העושה את הג'עלה כמו בתימן?

יצחק קעטב: לא , אני לא עושה ג'עלה, למשל בחגים אנחנו נפגשים כל המשפחה עם הילדים ועם הנכדים ובעזר השם יהיה גם נינים ,

מראיינת: הילדים יודעים משהו על יהדות תימן? יודעים משהו על התרבות? יודעים משהו ? או שכבר התרחקו מהמסורת?

יצחק קעטב: מעט, מעט,

(00:58:08)

מראיינת: אני רואה את הדברים האלה ואני רואה שיש לך מיצג תימני , יש גם ... מה הם יודעים מכל זה ? מה נשאר לך?

יצחק קעטב: הם פחות מתעניינים,

מראיינת: פחות מתעניינים או שלא עיניינו אותם מספיק?

יצחק קעטב: יכול להיות, יכול להיות שלא עיניינו אותם מספיק, אבל אנני לא צריך להגיד לך שאנשים בגיל צעיר בישראל עד גיל 30-35 , ארבעים אפילו , חיים את החיים שלהם, הם רוצים בית , הם רוצים ילדים והם רוצים הכול. פחות מעניין אותם הדברים...

(00:58:40)

מראיינת: איך הזהות שלך אתה ? אתה כילד , איך הזהות שלך ? בא נאמר ככה, אתה מרגיש יותר תימני במה? אתה יותר ישראלי במה? איך הזהות האישית שלך? או שאתה אומר באתי לכאן , נקלטתי , מה שהיה בתימן נשאר שם , אוני פה בארץ משהו אחר, מה נשאר לך אתה?

יצחק קעטב: נשאר לי , אני ישראלי שמתפאר ומתגאה שאני יהודי המנוי על יהדות תימן. ממש גאה.

מראיינת: פרט לאמונה והכמיהה והכיסופים מה אתה עוד יכול לתת, ובזה אני מאמינה לך , כי באמת הסבל שעברתם ולאבד ארבעים אחוז מהמשפחה זה לא בא ככה, זה בא על חשבון משהו ולשרוד את זה ולעלות את כל זה , איך אתה רואה את זה בראייה לאחור? אתה אומר אני גאה , אני שמח, אבל מה? איך ז מתבטא אצלך מבחינה של תימני , באמת איך זה מתבטא? איך זה בא לידי ביטוי?

(00:59:44)

יצחק קעטב: תראי אחרי למשל, אחרי שאני פרשתי לגמלאות מהמועצה המקומית יכולתי הרי לבחור הרבה מאוד משימות שאני אעסוק בהם וכדומה ואני בחרתי לי את הנושא של יהדות תימן ואני עוסק בזה כמעט יומיום . בכל מיני צורות ובכול מיני דרכים.

מראיינת: תן לי דוגמא איך אתה עוסק בזה.

יצחק קעטב: אני עוסק בזה

מראיינת: איך אתה מוסר את המורשת הזו הלאה? אתה אומר שאתה עוסק ביהדות תימן, הרי כבר אין את נפחות ואין את הצורפות ואין את הביחד ואין את המאכל, יש אולי עוד מאכלים שאתה זוכר מתימן שעושים אותם פהבישראל?

יצחק קעטב: כן, כמעט עושים כל דבר שעשו בתימן עושים פה, למעט לחם, הם היו צריכים כל יום לאפות אותו בתימן , פה אפשר לקחת לחם...

מראיינת: למשל הנכדה שלך, אוכלת את מה שאתה אוכל?

יצחק קעטב: כן

מראיינת: כלומר גדלים על כך?

יצחק קעטב: גדלם על כך , כן ואוהבים את זה וטוב להם,

(01:00:48)

מראיינת: מה הם זוכרים מהשפה התמנית? למדו את השפה התימנית?

יצחק קעטב: לא

מראיינת: הם לא מדברים?

יצחק קעטב: לא מדברים

מראיינת: לא מכירים?

יצחק קעטב: לא מכירים

מראיינת: כלומר הנה , כבר חלק משהו נפל

(01:00:56)

יצחק קעטב: כן

מראיינת: כלומר אתה מסתכל על זה וזה, איך זה שבקריית עקרון שימרו לפחות את הלבוש , אז האוכל השתמר אבל הלבוש נשמר גם כן?

יצחק קעטב: לא , מעט מאוד, מעט מאוד, כמעט שלא , הזקנים לצערי הולכים ונעלמים ואיתם גם הצורה של הלבוש , אני מכיר כמה אולי עוד , פחות מחמש –שש נשים שעדיין מתלבשות כמו שהיו מתלבשות בתימן

(01:01:27)

מראיינת: שירים לדוגמא מה השירה?

יצחק קעטב: שירה , הרבה הרבה שרים שירים תמנים , בקריית עקרון , כן בהחלט.

מראיינת: הריקוד התימני נשאר?

יצחק קעטב: הריקוד התימני , יש פה להקה

מראיינת: הקריאה התימנית ?

יצחק קעטב: הקראיה התמנית בבתי הכנסת.

(01:01:45)

כשאומרים לי שבבית כנסת פלוני כבר לא קיים שניים מקרא ואחד תרגום , אני אומר זו בושה. בשביל מה?! למה?! ויש הבדל עצום בין יהדות תימן לבין יהדות אשכנז ובין יהדות ספרד . בתפילה אצל הספרדים לדוגמא אחד מתפלל כמעט כל התפילה , פה אצל יהדות תימן זה שונה לחלוטין , זה לפי תור , הילדים מתרגמים, זה לפי תור לעלות לספר.

מראיינת: התרגום של התורה הולך ונעלם?

יצחק קעטב: לא,

מראיינת: עדיין ממשיך?

יצחק קעטב: עדיין ממשיך.

(01:02:26)

מראיינת: יפה ,

יצחק קעטב: למשל בקרית עקרון אני לא מכיר בית כנסת אחד ששם לא מתרגמים, לא . כשאני שומע שבמקום כלשהו לא מתרגמים כבר , אני אומר למה?! מה זה בושה?! לתרגם, זה מנהגי אבות מלפני אלפים בשנים. וזה דבר חיובי , זה לא דבר שלילי.

(01:02:50)

מראיינת: מעניין אותי הנוסח , כלומר עכשיו אנחנו מבינים שהרבה נכנסו לעדה התימנית, האם עדיין בתפילות יש את הלחנים התימנים?

יצחק קעטב: כן, כן,

מראיינת: אני רוצה פשוט לדעת, אתה מספר על תימן על ילדותך, על הכול , איך אתה הצלחת להשפיע על ילדך על נכדיך ? מהי ההשפעה שלך עליהם? מה יכולת לתת ? איזה מסר את היכול לתת להם ? האם אתה זה שלוקח א הנכד שלך ומלמד אותו בתמנית או את מראה לו או שמספר לו, מה אתה נתת, העברת אליהם, אתה?

(01:03:30)

הם גדלו בסדר אבל אתה מה יכולת להעביר?

יצחק קעטב: לא העברתי אליהם הרבה.

מראיינת: לא העברת אליהם הרבה, כלומר אתה נשארת עם הגעגועי שלך ? ומה שיש לך זה שלך .

יצחק קעטב: תראי הם גדלו בארץ , כולם נולדו בארץ וכל אחד על פי דרכו .

מראיינת: אבל לא העברת?...כלומר

יצחק קעטב: לא

(01:03:53)

מראיינת: האם אתה נסעת למן עוד הפעם אחרי זה?

יצחק קעטב: לא , לפני שלושים שנה בערך הייתה אפשרות ואפילו נרשמנו כבר לצאת לתימן ואח"כ ביטלו את זה בגלל שאש"ף אז התנגד בכל תוקף אצל הממשלה בתימן , ואמרו מה זה אתם נותנים ליהודים לבוא לתימן , אגב העולים החדשים שבאו לפני עשרים שנה הם רשאים לנסוע לתימן ולחזור מתי שהם רוצים אין להם בעיה.

(01:04:27)

מראיינת: אתה חושב שמסלול חייך אם היית נשאר בתימן היה שונה?

יצחק קעטב: אני חושב שכן , הוא היה שונה. לא יודע אולי היתי...

מראיינת: מה היית יכול להגיע?

יצחק קעטב: בתנאים של הישוב שאני גרתי בו כמעט מאומה. זה יה כפר קטן , שקט , שלו, אין מריבות, אין מלחמות, אין מאומה.

מראיינת: איזה מסר יש לך לתת לנו ? מה המסר שלך מכול הראיון הזה ? את הדרך שעשית , על החיים בתימן , על ההורים שלך, על החיים שלך, על מחנה גאולה . איזה מסר מכל זה אתה יכול לתת מהראיון הזה, איזה מסר אתה רוצה לתת לנו? אתה על עצמך , על המשפחה, מה אתה רוצה למסור , נגיד שאני עכשיו, אתה רוצה להגיד לי משהו ואתה רוצה לתת לי מסר, איזה מסר יש לך?

(01:05:23)

יצחק קעטב: המסר שלי שיהדות תימן צריכה לשמור על המקורות , לא יכול להיות שיהודי יהיה במחצית, אני לא מדבר על איך מתלבשים, ואיך נוסעים, אני לא מדבר על הדברי האלה, אני מדבר על הדברים העיקריים .

מראיינת: למשל?

יצחק קעטב: על האמונה באלוהים , על הדת , על החגים , על הצום ביום הכיפורים, נגיד אני מסתפק ביום הכיפורים לא אומר לצום כל הצומות, זה הבסיס העיקרי על פי אמונתי בשביל קיומו של עם ישראל , כי מי שלא מקיים את זה , מי שלא מקיים את עם ישראל, והא לא יכול שיהיה ארץ ישראל והוא לא יכול לייחד את עצמו ולייחד את עמו , הוא לא יכול ואת מדינתו, הוא לא יכול! אתה לא יכול לכפור בעיקר ולהגיד אני כמו כולם, אין דבר כזה ,

(01:06:39)

מראיינת: כמו שעשיתם עם המחסן שכל מי שלא היה לו בא ולקח.

יצחק קעטב: נכון.

מראיינת: כלומר זה אחד הדברים שצריך לשמור עליהם מאוד. כי איש את אחיו יעזורו, אחרת ... מה יש לך לת? נגיד, יש לך תמונות? יש לך חפצים ? מה נשאר לך מכל מה שהיה לך בתימן? הבאתם איתכם איזה חפצים , איזה משהו

יצחק קעטב: לא מתימן כמעט מאומה.

(01:07:08)

מראיינת: איזה חומר אתה יכול נגיד לתת? נגיד מחר מחרתיים פונים ליך יצחק , אנחנו רוצים אותך לראיון כך וכך , איזה חומרים אתה יכול לתת לנו?

יצחק קעטב: בידי אין כמעט מאומה,

מראיינת: לך?

יצחק קעטב: לי, אין כמעט מאומה, מתימן

מראיינת: לא תמונות ?

יצחק קעטב: לא תמונות לא,

מראיינת: לא כלים

יצחק קעטב: לא תמונות לא כלים,

מראיינת: לא ספרי תורה, לא סידורים?

יצחק קעטב: לא , ספרי תורה יש בבית הכנסת , סידורים גם יש

(01:07:43)

מראיינת: לא, אני מתכוונת חומרים שבאמת אנחנו יכולים לקחת ונשווה זה עם זה , זה מתימן וזה אורגיל וזה כבר לא , מה , איזה חומרים פרט לכול הדברים האלה שאנחנו רואים , כלומר, איזה מזכרת מתימן? אני לקחתי מזכרת מאמא שלי את המכנסיים שלה , מתימן , רציתי את הכובע , את הגרבוש, לקחתי ממנה את הכובע את המגרמה, את זה אמרתי אני רוצה שהילדים והילדה שלי תראה וכל פעם אני מראה להם, זה של סבתא , זה נשאר מסבתא. אני יודעת שהיה איזהתכשיט מסוים אז היא ספרה לי שזה עבר מדורי דורות וכו'. מה אתה יכול להגיד, אני רואה שיש לך את הקופסאות הנחמדות שעשו אותם נכון, אז איזה דברים שאתה מתימן יכול להגיד לקחנו או שפשוט עזבנו הכל

יצחק קעטב: עזבנו הכול,

(01:08:34)

מראיינת: לא לקחתם שום דבר ואין לך חומרים לתת?

יצחק קעטב: מאומה, לא , לא .

מראיינת: אני מודה לך יצחק, תודה רבה

יצחק קעטב: תודה גם לכם.