יואב בירון קטן

יואב קטן אודיו

 

Prepared for: אגודה הישראלית לתיעוד בעל פה

 

Transcribed by: Transcription for Everyone

 

Number of Inaudibles: 18

Audio Notes:

 

(START RECORDING - 00:00:00)

מראיינת: זהו אפשר?

 

יואב בירון קטן: אני רץ כן.

 

מראיינת: אנחנו נתחיל כאן בראיון שנערך במסגרת Sephardi Voices (פונטי) המספר שלו זה Israel SVV51 אנחנו מראיינים את יואב פרדריק בירון קטן והתאריך הוא שמונה באוגוסט 2013. הראיון נערך בעומר, בישראל, ומראיינת פרופסור אסתר מאיר-גליצנשטיין.

 

שלום יואב, אתה יכול -- כדי שנתחיל את הריאיון הזה, אני הייתי רוצה לדעת את הפרטים שלך כדי שהצופים יוכלו לשמוע עליך. אז השם שלך יואב?

 

יואב בירון קטן: שמי יואב, ששיניתי אותו, אבל המקור שלי פרדריק. את השם יואב אני אימצתי בתנועת החלוץ, וכשהגעתי לארץ השארתי אותו. כשהגעתי לארץ בשנת 47' השארתי את השם של המחתרת, זה שם מחתרת יואב, שלי.

 

מראיינת: וקטן?

 

יואב בירון קטן: קטן זה שם המשפחה בעיראק, ובארץ אנחנו החלפנו לשם לפני כמספר שנים לבירון.

 

מראיינת: איפה נולדת?

 

יואב בירון קטן: נולדתי בעיר בצרה, בתאריך 12 לאוגוסט 1923. אני, דרך אגב --

 

מראיינת: עוד ארבעה ימים אתה בן תשעים שנה?

 

יואב בירון קטן: אני דרך אגב נולדתי -- אני בעוד ארבעה ימים אהיה בן 90 --

 

Ninety years old after four days like the President Peres, we were born in the same week, same month and the same year. You know, before a year, I called to my friend in England and told him, dying is like (unclear). We cannot touch it.

 

מראיינת: אוקי, אוקי. אז נולדת בבצרה ב-1923. בוא תספר לי קצת על הרקע של המשפחה שלך.

 

יואב בירון קטן: אוקי. המשפחה שלי, היא מצד אבא, משפחה משכילה. הסבא שלי --

 

מראיינת: משפחת קטן.

 

יואב בירון קטן: הסבא שלי קטן, סבא מצד אבא, כפי שאת רואה תמונה שלו, אני נותן להם את זה תמונה הזאת -- הם יקבלו אותה. הוא איש משכיל שבשלהי --

 

מראיינת: מה היה השם שלו, אתה זוכר? האבא?

 

יואב בירון קטן: השם אבא שלי או שם הסבא?

 

מראיינת: אה, שם הסבא?

 

יואב בירון קטן: סבא סאלי שלמה (פונטי) קטן הוא בשלהי המאה ה-19, למד באוניברסיטה של איסטנבול, למד שנתיים באוניברסיטה.

 

מראיינת: מה הוא למד?

 

יואב בירון קטן: הוא למד לרפואה ושמה הוא הסתכסך עם המורה שלו ועזב. עכשיו, האבא שלי המנוח גם כן, הוא יליד 1901, למד בבית ספר אנגלי ארבע שנים בית ספר אנגלי Boarding School בהודו. אבא שלו שלח אותו במלחמת העולם השנייה --

 

מראיינת: הראשונה.

 

יואב בירון קטן: הראשונה, סליחה, במלחמת העולם הראשונה, ללמוד ארבע שנים בבית ספר Boarding School.

 

מראיינת: בהודו? מה הוא למד שם?

 

יואב בירון קטן: הוא למד שם תיכון, מין קולג' כזה -- הוא למד יחד עם ה-- אני אספר את זה הקטע הזה, אני רוצה לקרוא אותו מתוך פה. אני רוצה להתחיל בדבר הזה, יש לך עוד שאלות על ה--

 

מראיינת: רגע, רגע. כן, יש לי עוד שאלה לגבי הסבתא. סיפרת לי על אבא ועל סבא, ומה עם סבתא ואמא? הצד השני של המשפחה?

 

יואב בירון קטן: אמא למדה בבית ספר עממי.

 

מראיינת: כן, איפה, בבגדד?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: בבגדד?

 

יואב בירון קטן: בבצרה.

 

מראיינת: בבצרה.

 

יואב בירון קטן: היא למדה בבית ספר עממי.

 

מראיינת: איזה משפחה היא, אתה זוכר? מה שם המשפחה שלה?

 

יואב בירון קטן: שם משפחה חורש.

 

מראיינת: חורש?

 

יואב בירון קטן: כן, חורש. עכשיו ככה. האבא, מצד אבא, הוא המשפחה שלו איזנסשטט (פונטי) הם באו במאה השמינית מארץ ישראל היגרו לחלב, Aleppo.

 

מראיינת: במאה השמינית?

 

יואב בירון קטן: במאה השמינית.

 

מראיינת: כן, הם הגיעו ל-Aleppo?

 

יואב בירון קטן: ל- Aleppo, כן. במאה ה-12 הם היגרו מ- Aleppo לבגדד. עכשיו, שם המשפחה היה אז באשרי (פונטי) משפחת באשרי ובמאה ה-19 הסבא שלהם אחד הסבות היה נמוך קומה, קראו לו קטן.

 

מראיינת: אז קטן, זה קטן באמת.

 

יואב בירון קטן: (צוחק) קטן, ואז השם הפך לקטן בגלל זה שקראו לו קטן.

 

מראיינת: הכינוי שלו הפך להיות השם שלו.

 

יואב בירון קטן: הכינוי הפך לשם, זה סיפור.

 

מראיינת: כן, אוקי בסדר.

 

יואב בירון קטן: מצד אמי משפחת חורש, אם את רואה זה הסבא של אמי. הסיפור שלהם מאוד מעניין. זה הסבא --

 

מראיינת: זה סבא שלך? וזו הסבתא?

 

יואב בירון קטן: זה סבא רבה שלי, זה סבא של אמא שלי.

 

מראיינת: זה סבא של אמא שלך, כן. כן.

 

יואב בירון קטן: סבא של אמא שלי. המקור שלהם מעניין מאוד.

 

מראיינת: מאיפה הם הגיעו?

 

יואב בירון קטן: תשמעי, הנה יש לי פה --

Origin of dissidents (unclear) came from the Jewish exile from Spain and in fifteenth century, they went to Vienna. (Inaudible) Hirsch was born in Vienna, Austria. (Inaudible) immigrated to Bagdad (unclear).

 

Now, here -- born Ezra, 1716. Born Sara'leh, born Eliezer, born Ezra, born David, born Ezra, born David, born Ezra, born David, born Sagi hamai (phonetic), my Mother, born Fredrich. This is for you. This is for you.

 

מראיינת: Okay, very interesting.

 

אז רגע, יש לך -- בעצם, זה שורשים מיהדות ספרד שעברו דרך וינה והגיעו בסוף לבצרה.

 

יואב בירון קטן: לבגדד.

 

מראיינת: לבגדד?

 

יואב בירון קטן: לבגדד, לבגדד.

 

מראיינת: אה, לבגדד. אז משפחת חורש הייתה בבגדד.

 

יואב בירון קטן: הייתה בבגדד. חורש (לא נשמע) בבצרה הם בבגדד חורש הם משפחת חכם באו מפרס. משפחת חכם באו מפרס (לא נשמע), אבל כולם באו מבגדד. עכשיו, מעניין אשתו של הסבא מצד אבא, מעניין. זאת סבתי שקוראים לה מרים. הסבא שלה ברח מרוסיה מצבא הצאר. היו צריכים לגייס אותם שמה והוא ברח, לאן? ברח לפרס. בתחילת המאה ה-19 הוא ברח מפרס והבן שלו, זאת אומרת, האבא של סבתא שלי, היגר מפרס לבגדד. אז ככה המשפחה שלי מין סלט like a salad. Mixed salad.

 

מראיינת: בסדר, בוא תספר לי אביך, במה הוא עבד? פרנס את המשפחה, מה הוא עשה?

 

יואב בירון קטן: כן, עכשיו אני אראה לך פה את התמונה שלו בהודו בבית-ספר אנגלי בהודו, היה שם ב-Scouts, את זה תצלם אין לי עותק, תצלם אותה טוב.

 

מראיינת: כן, טוב. איזו תמונה יפה.

 

יואב בירון קטן: כן. הוא היה -- אז תעשי לי, תיכף.

 

כשחזר לבצרה אז מיד -- כשהוא ידע אנגלית טוב כבר, אז ביקשו אותו להיות מורה של אנגלית בבית ספר על-יד, בבצרה והוא היה מורה בבית ספר על יד בבצרה, ואז הוא הקים שמה את ה-Scouts, את הצופים הראשונים בעיראק ב-1921. יש לי התמונה, במקרה השגנו אותה אחרי הרבה שנים של ה-- עם התזמורת. צלם את התמונה הזאת אני לא נותן לך אותה.

 

מראיינת: זה אלה הצופים בבצרה?

 

יואב בירון קטן: אלה הצופים בבצרה, 1921.

 

מראיינת: זה בשנה שיסדו את ה--

 

יואב בירון קטן: אבא שלי הקים אותה והקים גם תזמורת.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: את רואה תזמורת שמה יושבת?

 

מראיינת: אני רואה שיושבים בהתחלה.

 

יואב בירון קטן: כן, יושבים בהתחלה תזמורת, ואת הבגדים ואת התזמורת הזמין מהודו.

 

מראיינת: התלבושת היא כמו של הצופים בהודו?

 

יואב בירון קטן: לא זה צופים בעיראק, בבצרה.

 

מראיינת: אבל התלבושת מהודו?

 

יואב בירון קטן: התלבושת הוזמנה מכיוון שלא היה בעיראק. זה הצופים הראשונים בעיראק.

 

מראיינת: אההה, יפה.

 

יואב בירון קטן: עכשיו הזמינו אותם, והוא תרם את הבגדים ואת ה(לא נשמע) מכיסו של אבא. והיו צועדים בבצרה ומנגנים בתזמורת. כל העיר הייתה יוצאת לראות את היהודים האלה, איך הולכים הם כמו צבא. לא היה לא צבא, ולא הייתה משטרה עיראקית.

 

מראיינת: בשנות ה-20'.

 

יואב בירון קטן: באותה תקופה בשנת 21'. אז כשבא המלך פייסל לעיראק לא היה מי שיקבל אותו, התזמורת הזאת והצופים היהודים קיבלו את המלך פייסל.

 

מראיינת: בבצרה עשו לו קבלת פנים?

 

יואב בירון קטן: שרו (לא ברור) דרך בצרה, עמד להגיע לבגדד, והם קיבלו אותו. לא היה מי שיקבל את המלך פייסל. זאתי התזמורת שקיבלה את מלך פייסל בעיראק.

 

מראיינת: כן. אני רואה שאתה גאה על זה.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: אתה גאה על זה.

 

יואב בירון קטן: לפי דעתי, זה משהו יוצא דופן. לא כל יום מתרחש הדבר הזה. כן, אוקי.

 

מראיינת: בוא נחזור לאביך, מה הוא עבד אחרי שהוא חזר מהודו מה הוא עשה?

 

יואב בירון קטן: זהו, היה מורה תקופת מה. אחר-כך עסק בביטוח בחברות ביטוח, ובבגדד הוא פתח חברה כלכלית שוב פעם ביטוח גם כן, יבוא ויצוא. מעניין מאוד, בתקופה שהיינו בבגדד אז שהוא עסק ביצוא ויבוא, אז היhתה תקופה של העלייה הנאצית, עלייה נאצית, והיה שמה -- לא הקונסול, אלא השגריר הגרמני, בשם גרובה שהוא מאוד מאוד הפיץ את התורה הנאצית נגד היהודים.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: אז אבי רצה לארגן את הסוחרים היהודים שיפסיקו להביא סחורות מגרמניה.

 

מראיינת: להטיל חרם על גרמניה?

 

יואב בירון קטן: לעשות חרם על גרמניה. היהודים פחדו כמובן. אבל גרובה שלח שליחים קרא לאבא ואמר לו תיזהר, הזהיר אותו שלא ימשיך בדבר הזה. אחרי זה חזרנו לבצרה.

 

מראיינת: רגע, רגע. עכשיו אתה סיפרת דבר מעניין, שבעצם אתם מהר מאוד עזבתם את בצרה ועברתם לבגדד.

 

יואב בירון קטן: לבגדד ב-1925-6 בגדד.

 

מראיינת: זה שעברתם לבגדד.

 

יואב בירון קטן: בגדד. וחזרנו לבצרה ב--

 

מראיינת: זאת אומרת שאתה הייתה בן שלוש כשהמשפחה --

 

יואב בירון קטן: בן שנתיים הייתי.

 

מראיינת: שנתיים, כשהמשפחה עזבה את העיר ועברת לבגדד, ואז אתה כבר גדלת בבגדד.

 

יואב בירון קטן: בבקשה?

 

מראיינת: בעצם גדלת בבגדד.

 

יואב בירון קטן: בעצם גדלתי בבגדד, עד גיל 15.

 

מראיינת: תגיד לי, בוא נחזור אחורנית לאבא שלך. איך הוא הכיר את אמא שלך?

 

יואב בירון קטן: שידוך, היו משדכים.

 

מראיינת: שידוך. זה היה שידוך.

 

יואב בירון קטן: בטח שידוך, איזו שאלה.

 

מראיינת: איך היו היחסים בבית?

 

יואב בירון קטן: מאיזה בחינה?

 

מראיינת: שידוך -- היו יחסים טובים, לא טובים בין ההורים שלך?

 

יואב בירון קטן: היחסים היו נורמליים.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: כן. הרי כל היהודים התחתנו בשידוך. זה לא משהו יוצא דופן. זה לא היה משהו יוצא דופן.

 

מראיינת: הייתה אהבה בבית? אהבה?

 

יואב בירון קטן: תראי, מה את מתכוונת?

 

מראיינת: מה אתה זוכר? ההורים שלך אהבו אחד את השני?

 

יואב בירון קטן: היו חיים נורמאליים, לא היה משהו מיוחד.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: נגיד, אבא שלך היה נותן נשיקה לאמא שלך?

 

יואב בירון קטן: בבקשה?

 

מראיינת: נותן נשיקה לאמא שלך?

 

יואב בירון קטן: נותן?

 

מראיינת: נשיקה.

 

יואב בירון קטן: לא היה מקובל לתת נשיקות אצל העיראקים.

 

מראיינת: לא?

 

יואב בירון קטן: לא היו נותנים נשיקות בפני הזה. העיראקים לא אהבו נשיקות, רק פה בארץ התחילו להתנשק.

 

מראיינת: מעניין מאוד. עכשיו ההורים שלך, אתה שיחקת -- איך ההורים התייחסו אליך במשפחה?

 

יואב בירון קטן: לא הבנתי את השאלה.

 

מראיינת: בתוך היחסים בתוך המשפחה, כילד, מה אתה זוכר? איך ביליתם? שיחקתם?

 

יואב בירון קטן: תראי, היו למשל אבא ושמעון (פונטי) בבגדד, אז היה לנו אוטו. בימים ההם שהייתה לו חברת ביטוח אז החזיק מכונית, שהדבר לא היה מקובל והיינו בשבתות נוסעים לבחוץ, לטיולים. עכשיו היה בבגדד קלוב של יהודים שבערבים היו הולכים שמה ו--

 

מראיינת: אתה זוכר את השם של הקלוב הזה, המועדון?

 

יואב בירון קטן: כן, קוראים לו נאדי לורח א דורי (פונטי) זה קלוב שנתרם על ידי נפן א דורי (פונטי).

 

מראיינת: על שם אשתו, לורח א דורי (פונטי).

 

יואב בירון קטן: על שם אשתו המנוחה או על אחותו המנוחה, לורח א דורי, והיינו הולכים לחגוג בערבים ושמה היו עושים מסיבות בפורים היו עושים מסיבות בחגים והיה כמו מן חיים כאלה של כאילו מעל הממוצע.

 

מראיינת: אתם הייתם משפחה די מבוססת, נכון?

 

יואב בירון קטן: נכון.

 

מראיינת: מעל הממוצע, הייתם אנשים מבוססים, מבחינה כלכלית?

 

יואב בירון קטן: כן, מעל הממוצע היינו.

 

מראיינת: תגיד לי בקלוב הזה שאתה מתאר היו רק יהודים?

 

יואב בירון קטן: באיפה?

 

מראיינת: במועדן הזה.

 

יואב בירון קטן: רק יהודים.

 

מראיינת: רק יהודים?

 

יואב בירון קטן: רק יהודים, זה של יהודים, אלה רק יהודים.

 

מראיינת: ומוסלמים?

 

יואב בירון קטן: אף מוסלמי לא דרך, ולא נוצרי שמה.

 

מראיינת: למוסלמים היו מועדונים אחרים שלהם?

 

יואב בירון קטן: למוסלמים לא היה מקובל, זה מן קלוב בנוסח אנגלי, זה נוסח אנגלי. בערב היו עושים (לא ברור), או משהו כזה. רצו לחקות את האנגלים, והדבר הזה לא היה מקובל אצל המוסלמים בכלל. יבואו עם הנשים שלהם, אין.

 

מראיינת: זאת אומרת, גברים ונשים ביחד.

 

יואב בירון קטן: כן, כמובן.

 

מראיינת: ילדים גם היו באים?

 

יואב בירון קטן: הילדים היו משחקים, היו משחקים בגינה, משחקים כדורגל. היה שמה טניס, היו משחקים פינג-פונג.

 

מראיינת: לא קרה שמוסלמי אמר -- ביקש להיכנס למועדון?

 

יואב בירון קטן: תראי, לא יודע, לא היה, לא היה. גם לא חשבו להיכנס, חוץ מהשומר, היה רק מוסלמי.

 

מראיינת: אבל הוא לא היה שותף.

 

יואב בירון קטן: הוא היה גם הגנן של המקום.

 

מראיינת: טוב, עכשיו בבית היו לכם חברים מוסלמים?

 

יואב בירון קטן: בבית, לא. לא.

 

מראיינת: לא באו לבקר אחרי בית ספר?

 

יואב בירון קטן: לא, ביקורים לא. היו (לא נשמע) לא היו ביקורים. לא היו.

 

מראיינת: היה לך קשרים עם השכנים המוסלמים? חבר, מישהו שאתה --

 

יואב בירון קטן: בבצרה היה לי.

 

מראיינת: בן כמה היית כשחזרת לבצרה?

 

יואב בירון קטן: הייתי בן 15.

 

מראיינת: וכל זמן שהיית בבגדד, לא היו לך חברים מוסלמים?

 

יואב בירון קטן: לא, היה לי ריבים איתם.

 

מראיינת: ריב?

 

יואב בירון קטן: ריבים, מכות.

 

מראיינת: כן, מכות.

 

יואב בירון קטן: כן, כן, בבית ספר, כשחוזרים מבית הספר, אז כמעט יום יום היו מכות.

 

מראיינת: אהה.

 

יואב בירון קטן: ברור.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: כן. היינו עוברים קודם כל דרך שכונה נוצרית.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: אז הנוצרים היו מתנגדים.

 

מראיינת: זה לא רק מוסלמים?

 

יואב בירון קטן: לא, הנוצרים היו יותר גרועים מהמוסלמים לפעמים. אנחנו רבנו (לא ברור).

 

מראיינת: כן, הייתם מרביצים להם בחזרה?

 

יואב בירון קטן: ברור.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: יום אחד, היה ממש רצו לפרוץ את הבית. אני חזרתי מבית הספר, הייתי גם על כל האחים שלי יחד איתי ובאו קבוצה של בחורים, ובראשם אחד הראש שלו תפסתי ונתתי לו בוקס בבטן, והוא כמעט מת. אחר כך באו כל המשפחה שלו על הבית שלנו דפקו על הדלת רצו לפרוץ, אל תשאלי. השכנים דיברו איתם זה, זה --

 

מראיינת: הרגיעו אותם כדי שלא תהיה--

 

יואב בירון קטן: הרגיעו אותם, אבל תמיד היו ריבים, היו מכות.

 

מראיינת: וכשאתה הרבצת בחזרה, זה היה מקובל שיהודי מרביץ בחזרה?

 

יואב בירון קטן: לא. לא מקובל. לא מקובל. אבא שלי תמיד אמר לנו אתם תחזירו, אתם תחזירו. למשל בבצרה --

 

מראיינת: למשל השכנים, ילדים אחרים שהיו מקבלים מכות, הם לא היו מחזירים?

 

יואב בירון קטן: היהודים --

 

מראיינת: החברים שלך?

 

יואב בירון קטן: לא, לא היו, אף פעם לא ראיתי יהודי שמחזיר. בבצרה, למשל, אז המוסלמים -- היה לי מקרה מאוד מסוכן כשהייתי בן 17, אז היה לי מקרה מאוד חמור, אני אספר לך אותו. אבל היהודים בכלל לא עונים לערבים, מפחדים מהם. אבל אבא שלי אמר, תמיד תחזירו, תמיד תחזירו ו--

 

מראיינת: אבא שלך קיבל חינוך בריטי אולי.

 

יואב בירון קטן: כן, יכול להיות. היה תמיד אומר לנו תחזירו. עכשיו היה לי אחד המקרים החמורים ביותר אחרי הפרעות בבצרה, אז יצאתי --

 

מראיינת: אתה מדבר עכשיו על סוף 41', נכון?

 

יואב בירון קטן: לא, אני מדבר שנכנסו במאי, במאי, לפני שהלך הצבא הבריטי שנכנסו ב--

 

מראיינת: כשהבריטים נכנסו.

 

יואב בירון קטן: הבריטים נכנסו לבצרה.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: (לא ברור) סוג העיר, אז חשבנו שיכול שקט כבר לקחתי את החבר שלי לטייל לאורך הנהר. אבל אף נפש חיה לא הייתה ברחוב, אף נפש חיה לא הייתה. ואנחנו מתהלכים, פתאום שני בחורים מוסלמים על האופניים באים מאחורינו, והוא רצה להתחיל אתנו. אז הוא עבר בין שנינו, ככה בכוונה. אני קיללתי אותו, אז הוא ירד, אבל אתן לך רקע מי הוא. זה בחור שעשה -- ברחו כל בתי סוהר. אז ביום אחד כל בתי סוהר נפרצו, הוא אחד מהם. למה היה בבית סוהר? היה צפוי ל-10 שנות מאסר. למה? הוא היה תלמיד בבית ספר תיכון שהמורה הכשיל אותו, הוא דקר את המורה בסכין בבטן. על זה הוא קיבל 10 שנות מאסר.

 

מראיינת: זה קרימינל.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: קרימינל, פושע.

 

יואב בירון קטן: כן, קרימינל. אז הוא ירד, מה? יהודי קילל אותו, הוציא את הסכין.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: הוציא סכין, בא אלי. אני עמדתי לא ברחתי. הוא דקר, אני דפקתי אותו בוקס אחד ונפל על הרצפה לא יודע איך אלוהים נתן לי כוח, פעם שנייה אותו דבר. (לא נשמע) רץ אחרי החבר שלי, רץ אחרי החבר שלי והחבר שלי ברח. לא ענה לו, ברח לכיוון בית של יהודי.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: ואני רצתי אחריו, והוא רץ ואני רץ אחריו וברגע האחרון הוא נתן סכין לגב שלי, בחור שלא יכול להיות שלי ואני תפסתי אותו ברגע – הסכין עברה מעל יד הגב, ואז ככה עזבו אותנו.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: טוב, זה אחד המקרים שבחודשים האלה שאני יצאתי בשלום.

 

מראיינת: זה מאי 41'?

 

יואב בירון קטן: זה מאי 41'. זה מאי 41'. אולי היה בשמיני למאי, המקרה הזה.

 

מראיינת: כן, ובזה נגמר הסיפור של הכניסה של הבריטים לבצרה או ש--

יואב בירון קטן: לא, אני רוצה לספר פה להתחיל מהעניין של ה(לא נשמע) עכשיו.

 

This is a (unclear) Associated Journal. Barry Strum (phonetic), this is one, number 14. And this is the second one.

 

מראיינת: מה יש כאן?

 

יואב בירון קטן: יש לי שני מאמרים.

 

Articles. Two articles. I'll give you one article about me, and the second one about me also. I am a member of a regimental association of the (unclear 00:24:12). My name -- (inaudible) I'm one of them.

 

מראיינת: בוא תספר איך בכלל הגעת לזה

 

יואב בירון קטן: עכשיו, רגע, אני רוצה להקריא את הקטע. תתני לי חמש דקות לקרוא את הנסיבות שהביאו להתגייסותי. אוקי?

 

מראיינת: אוקי. בוא תספר לי.

 

יואב בירון קטן: אני אקרא, אוקי.

 

Seven decades ago, during the Iraqi's yearly campaigns of the second World War, I had the great privilege and honor to serve as an interpreter in the second Battalion of the 7th Warriors Gurkha rifles under the command of Lieutenant Colonel Aurgir (phonetic). At that time, I was under 18 years of age.

 

During the First World War, against the Turkish forces, on 23 November 1914, the city of Basra was captured by a division of the Indian army at the command of Lieutenant Colonel Sir Arthur Ballet. At that time, my family lived in the city of Basra. In 1915, my great-grandfather has sent my late father, who at that time was age 14, to India for four years to be educated at the British boarding school with the sons of the British officers and civil servants. As you know, at that time, India was part of the British Empire. So, my family was deeply involved in British culture. Therefore, it was so natural for me to volunteer for the British forces when Basra was again in British hands in May, 1941. In March, '41, Rashid Ali Al-Gaylani was made Prime Minister of Iraq. His regime was pro-Nazi. He sent into exile the pro-British monarch and the plan to throw over the links with Britain in favor of the axis powers. In April, '41, in order to forestall (unclear) a Nazi occupation of Iraq, the British deployed the 20th Indian division near the city of Basra, which included second seven (unclear). With more British forces mark the Shaktil (ph) Arab river, the Iraqi government declared war on Great Britain on 2 May, 1941.

 

British forces occupied Basra on 7 May, 1941 and immediately realized the need for interpreters. I volunteered and was accepted into the 20th brigade, where on the 10 May, 1941, I was sent to the Second Seventh Gurkhas along with Captain Jeffries (phonetic) from the British Intelligence Service, who was later brutally assassinated in Nasiriyah. I was very lucky not to be with him on that fatal day.

 

I feel about this at morning, he told me, we are going together to Nasariyah to meet the government of Nasariyah. At the last moment, he decided to go alone.

 

מראיינת: Was that how you were saved?

 

יואב בירון קטן:

But, when he came back, he went through Elazar, and at once, an Iraqi soldier shot him on his back. The mob came to be Manaez (ph) a knifes they make of him kvetch, you know. Now, wait a minute.

 

The camp of the Seventh Gurkhas was in the British base of Shaeba (ph) close to Basra. I accompanied the battalion as the 20th brigade advanced towards Bagdad; this included the Caeser of Ur.

 

Ur is the city where Avraham Avinu was born.

 

Ur junction. The capture of Nasariyah and Bagdad, and then a further advance to northern Iraq. The battalion then fought in Syria against the French Vichy (ph) forces in July and occupied Eastern Syria, up to Dirisor (ph) on the Euphrates River, so I took part in two campaigns. First, against the Rashid Ali Al-Gaylani pro-Nazi regime, and secondly the Syrian campaign with Hazel force and their Major (unclear 00:30:28). For this service, I was awarded by the Israeli government with the medal of the warriors against the Nazis and their collaborators.

 

In late August, '41, when Second Seventh Gurkeys left Iraq to take part in the Persian campaign, my service came to an end because I didn't speak Persian.

 

You want this --

 

מראיינת: תגיד לי משהו, אתה מתאר כאן את מאי 41' ואתה ממשיך לסוריה --

 

יואב בירון קטן: ממשיך איתם עד צפון עיראק, אחר כך צפון עיראק כבשו את סוריה -- היחידה שלי כבשה את מזרח סוריה.

 

מראיינת: המשפחה שלך נשארה בזמן הזה בבצרה?

 

יואב בירון קטן: בבצרה. המשפחה שלי הייתה.

 

מראיינת: ומה קורה כשבמאי יש פרעות, שודדים את החנויות בבצרה?

 

יואב בירון קטן: זה לפני, לפני שנכנסו.

 

מראיינת: השוד של החנויות היה עוד לפני שאתה התגייסת?

 

יואב בירון קטן: אז רגע, רגע. אני --

 

מראיינת: תעזוב את זה בוא תגיד לי מהזיכרון.

 

יואב בירון קטן: Please. לא, לא, לא, זה מוזכר פה.

Wait, wait, wait. Please, please.

 

I would like to remark that one day, before the occupation of Basra by the British forces, there was riots, during which all Jewish shops and family (unclear) stores were looted, including my father's. That, in Bagdad, the situation was much more serious. On first and second of June, '41, there was a pogrom.

 

They print this program -- against the Jews, when 180 were killed and 100 wounded. If it had not been for the arrival of the British, another holocaust might have taken place among the Jewish community of Iraq.

 

מראיינת: בוא תספר לי, החנות של המש-- להורים שלך היה עסק בבצרה?

 

יואב בירון קטן: האבא שלי כשחזרנו לבצרה, פתח חנות.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: חנות מודרני למכירת קונסרבים ומשקאות.

 

מראיינת: כן, ומה קרה בזמן?

 

יואב בירון קטן: ואז באותו יום, אני משתף, כל החנויות נשדדו כולל החנות של אבא שלי אפילו את הרצפה הוציאו. אפילו את הרצפה הוציאו. אז זהו, זה המצב.

 

מראיינת: איך הוא הצליח להשתקם? היה לו כסף?

 

יואב בירון קטן: התחיל מחדש.

 

מראיינת: להתחיל מחדש.

 

יואב בירון קטן: הכל התחיל מחדש.

 

מראיינת: ומאיפה הוא הביא את הכסף כדי להתחיל מחדש?

 

יואב בירון קטן: תראי היה אפשר, הם מכירים אותו, הספקים מכירים אותו, הרי הם מכירים אותו. אז נתנו לו על החשבון תמיד והפתיח -- הייתה a prosperity חזרה.

 

מראיינת: עכשיו, אז אתה בעצם בכלל לא נמצא בבצרה, אתה מגיע לסוריה למלחמה. מה קורה שם, הקרבות נגמרו ואז מה?

 

יואב בירון קטן: אני חזרתי לבצרה--

 

מראיינת: חזרת לבצרה?

 

יואב בירון קטן: חזרתי לבצרה ואחר כך הלכתי לבגדד להמשיך את הלימודים התיכוניים שלי.

 

מראיינת: איפה למדת?

 

יואב בירון קטן: למדתי בבית ספר של סורי אחד מנהל בית הספר, לא זוכר את השם שלו עכשיו.

 

מראיינת: בבגדד?

 

יואב בירון קטן: בבגדד, כן. ואז הקמתי את תנועת -- אני הקמתי ב-42' כשהייתי בבגדד אני הקמתי -- יסדתי יותר נכון, תנועה ציונית לפני שבאו השליחים, לפני שבאו בכלל התנועה אני הקמתי תנועה והנה הזה של ה--

 

מראיינת: בוא, בוא תספר לי על ה-- בוא תספר לי על --

 

יואב בירון קטן: הנה, תמונה גם פה, בוא תצלם את זה, תמונה של ה--

 

מראיינת: אחר-כך -- אתה רוצה עכשיו לצלם?

 

צלם: אם הוא כבר מחזיק, שניה אחת, אני אקח את זה.

 

יואב בירון קטן: זה תמונה של התנועה. בחלק העליון, שני תמונות, אני ועוד אחד מהמייסדים.

 

מראיינת: פה אתה רואה את אברהם שמאי (פונטי) ויואב קטן בתמונה הראשונה, וזאת הקבוצה --

 

יואב בירון קטן: על ידה. הקבוצה שני של (לא ברור).

 

מראיינת: -- שנקראה, עדת יהודיים חופשיים.

 

צלם: כן.

 

מראיינת: זאת הקבוצה, והיא מוקמת בבגדד?

 

יואב בירון קטן: בבגדד.

 

מראיינת: ב-41' או 42'?

 

יואב בירון קטן: ארבעים ושתיים.

 

מראיינת: ארבעים ושתיים. מה היה הרעיון מאחורי הקבוצה הזאת? מה רצית?

 

יואב בירון קטן: מה היה מאחורי הקבוצה הזאת, אנחנו הקמנו קבוצה -- הקמנו תנועה שוויונית שמטרותיה היו אלף, הגנה על היהודים, ואז רכשנו נשק והתאמנו בנשק. פתחנו כיתות לעברית, ללמוד את השפה העברית, ושאפנו לעלות לישראל. לא הייתה אפשרות לעלות לישראל.

 

מראיינת: תאמר לי משהו, מתי אתה מגיע לבגדד?

 

יואב בירון קטן: מי?

 

מראיינת: מתי הגעת אז לבגדד? מתי בדיוק? הפוגרום בבגדד היה ביוני.

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: מתי אתה הגעת לבגדד?

 

יואב בירון קטן: אני חזרתי לבגדד בתחילת 42'.

 

מראיינת: תחילת 42', חצי שנה אחרי הפרעות.

 

יואב בירון קטן: משהו כזה.

 

מראיינת: אתה זוכר מה ראית בבגדד, מה היה מצב הקהילה חצי שנה אחרי הפרעות האלה.

 

יואב בירון קטן: היה מצב שיהודים התחילו לשכוח בעצם, לא חיו את היום. רק המשפחות שנפגעו המשיכו לסבול, אבל הקהל ככללי התחיל להתרגל למצב החדש. התחילו לעבוד, התחילו לשכוח.

 

מראיינת: התחילו להשתקם?

 

יואב בירון קטן: התחילו להשתקם, כאילו לא קרה כלום.

 

מראיינת: כן? אתה הרגשת כשזה כאילו --

 

יואב בירון קטן: כן, ככה. אבל בגלל זה הנוער ראה את העתיד. הרגשתי שצריכים ל--

 

מראיינת: פחדתם?

 

יואב בירון קטן: בבקשה?

 

מראיינת: פחדתם?

 

יואב בירון קטן: בתקופה הזאת כבר לא היה פחד.

 

מראיינת: אז בשביל מה הקמתם את הארגון?

 

יואב בירון קטן: הקמנו תנועה על מנת שאנחנו יודעים -- חושבים שבעתיד המצב יהיה יותר גרוע. מה שקרה יכול לקרות עוד פעם. ואז, ואז --

 

מראיינת: והיה לכם -- איך התאמנתם בנשק? אתם ידעתם?

 

יואב בירון קטן: כן, היינו עושים טיולים, הולכים לפרדסים. היינו נוסעים לבאקובה (פונטי) את יודעת באקובה זה עיירה שמלאה פרדסים. היינו נוסעים, כאילו טיול שנתי, לקחנו אילופים -- קרון של רכבת שלם, קרון של רכבת ונוסעים לבאקובה שם עושים תרגילי סדר, יורים בכלי נשק ומתאמנים.

 

מראיינת: הבנתי.

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: מאיפה השגתם נשק?

 

יואב בירון קטן: קנינו.

 

מראיינת: קניתם?

 

יואב בירון קטן: קנינו ממבריחים. כן.

 

מראיינת: אה, באופן לא חוקי.

 

יואב בירון קטן: כמובן, כמובן. בעיקר, הגענו מקסימום לעשרה אקדחים היו לנו. התנועה הזאת הגיעה ל-300 חבר. והבעיה הייתה שבאותה תקופה שאנחנו הקמנו את התנועה, התחילו להגיע שליחים מארץ ישראל. זה הפריע להם, חשבו שרוויזיוניסטים עובדים שם.

 

מראיינת: היה לכם קשר ל--

 

יואב בירון קטן: אנחנו בכלל לא ידענו מה זה רוויזיוניסטים. מה זה זה, מה זה זה.

 

מראיינת: בכלל לא ידעתם מה זה.

 

יואב בירון קטן: למה הם חשדו ברוויזיוניסטים? מכיוון -- על מנת ללמוד עברית חיפשנו איזה מורה שילמד אותנו עברית ומצאנו יהודי שחזר מארץ ישראל. היה בחור בשם סלים חיאוופור (פונטי), הוא לומד למעלה. הוא היה צייר.

 

מראיינת: סלים חייאווי (פונטי)?

יואב בירון קטן: סלים חייאווי, הוא היה צייר. ורצה לנסוע לפריז על מנת להמשיך ללמוד ציור, ונתקע כי פרצה המלחמה אז הוא היה בבגדד ואנחנו תפסנו אותו שיהיה מורה לעברית. עכשיו הוא היה רוויזיוניסט ולימד את הקבוצות שירים רוויזיוניסטיים אז בארץ חשבו שפתאום הרויזיוניסטים תפסו את המקום וזה וכתבו מכתבים לארץ, הרוויזיוניסטים --

 

מראיינת: השתלטו על בגדד וזה --

 

יואב בירון קטן: השתלטו, כן.

 

מראיינת: בעצם הם פרקו לכם את הארגון, נכון?

 

יואב בירון קטן: איפה מה?

 

מראיינת: הם פרקו לכם את האגון?

 

יואב בירון קטן: מה את שואלת?

 

מראיינת: השליחים.

 

יואב בירון קטן: מה איתם?

 

מראיינת: מה הם עשו לארגון שלכם?

 

יואב בירון קטן: דיברו איתי כשנפגשתי מספר פעמים איתם, עם שמריהו גוטמן (פונטי), בעיקר איתי דיבר. הסביר לי שאנחנו תנועה וזה וזה וזה ואסור שיהיה שתי תנועות. אני השתכנעתי. אני השתכנעתי שאסור שיהיו שתי תנועות. צריכים להתאחד. אבל סלים חייאווי הרוויזיוניסט התנגד, הוא לא הסכים בשום אופן. אז בסוף, עד ש-- בסוף שנת 43' אני חזרתי לבצרה ואז התנועה התפרקה. התפרקה זה כל אחד הלך לדרכו. אני הייתי עם ילדי התנועה בבצרה, בתנועת החלוץ.

 

מראיינת: אז אפשר להגיד שאתה עוזב את בגדד, התנועה שלך מתפרקת, אבל בינתיים כבר קם ארגון הגנה שהקימו השליחים.

 

יואב בירון קטן: בינתיים מה?

 

מראיינת: בינתיים כבר קם ארגון חדש, ארגון שהשליחים הקימו.

 

יואב בירון קטן: ברור, כן. פיתח שיעור הגנה, כן (לא ברור) יותר מסודר יותר קשר עם הארץ --

 

מראיינת: הרבה יותר נשק.

 

יואב בירון קטן: כן, נשק. לנו לא היה שום גב, אנחנו הייתה מן תנועה ספונטנית שאנחנו יסדנו אותה. זאת אומרת מראה שאנחנו כן היינו ציונים לפני שבאו השליחים, הם לא הביאו את הציונות אלינו, הציונות הייתה קיימת.

 

מראיינת: אז תגיד לי למה חשבת על ארץ ישראל? אבא שלך למד אצל הבריטים, אני מבינה הגנה, נשק'איך חשבתם על עברית?

 

יואב בירון קטן: אני לפעמים תוהה ואני שואל את עצמי כשהייתי בגיל שש, היה בא אלינו אבי ואח שלי יבואו אלינו בערב סתת (פונטי) כזה מורים לעברית לתנ"ך -- לתנ"ך. ראיתי אותו שהוא יוצא מהבית הילדים הערבים הופכים לו את הכובע וזורקים, זורקים עליו אבנים, צועקים על היהודים. מאז אני ציוני. מאז אני ציוני, אני אומר לך מאז אני, כן.

 

מראיינת: אה, מגיל שש. טוב.

 

יואב בירון קטן: עכשיו אני לא הייתי ציוני, יהודי זה -- אבל משנות ה-29', הייתה תנועה, היינו עוד בבגדד, הייתה תנועה רבה של יהודים מבגדד שעלו לארץ.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: בשנת 29', כל פעם משפחה זאת נסעה, לאן? לארץ ישראל. וההד הזה קיבל אצלי תהודה ואז אני רציתי, עוד אפילו לפני הפרהוד (פונטי), תאמיני לי, במצרה עוד שהייתי רציתי להקים תנועה ציונית ובחורים צחקו עליי מה ציונות, ציונות. ואחד מהם אחרי שבא לארץ, הוא היה אומר לי שמע אני מתפלא עליך, איך צחקנו עליך אז.

 

מראיינת: חשבת על זה כבר אז.

 

יואב בירון קטן: איך צחקנו עליך.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: כן, זהו, אז אני לא יודע, אני סלחתי מאז.

 

מראיינת: עכשיו אתה מדגיש את הצד הזה, אבל בשנים האלה, לא 41' לפני, 41'. אתה בחור צעיר. אתה לא הרגשת את עצמך עיראקי?

 

יואב בירון קטן: הרגשתי? לא.

 

מראיינת: לא?

 

יואב בירון קטן: לא, לעולם לא. לעולם לא. מכיוון שהתורה הנאצית --

 

מראיינת: אבל אתה דיברת ערבית.

 

יואב בירון קטן: כן, אבל --

 

מראיינת: למדת בבית ספר עם מוסלמים, בתיכון למדת עם מוסלמים. היו לך אפילו אנשים שהכרת?

 

יואב בירון קטן: כן, כן. אבל תמיד קראו לך יהודי, תמיד קראו לך יהודי והתורה הנאצית כל כך בעבעה ברחוב. היה אחד שדרן ברדיו ברלין בערבית היה עיראקי. כל יום בשעה שתיים בצהריים היה מטייל מרגיש מכל בתי קפה את שומעת בכל --

 

מראיינת: היו פותחים את הרדיו והיית שומע.

 

יואב בירון קטן: כן, ופה כולם חכו -- ברחוב, חכו, חכו, עוד מעט יבוא היטלר. היטלר, לא מישהו אחר, היטלר. ככה הרגשתי היטלר כאילו הוא יצא מברלין. מה זה, מה זה משנה? את הרגשת שהסוף --

 

מראיינת: לא היו לך חברים בצד המוסלמי שאמרו, זה לא בסדר? זה לא צריך -- אף אחד לא דיבר? אף אחד לא אמר היהודים הם עיראקים, הם חלק מעיראק, הם חלק מאתנו, מהמולדת?

 

יואב בירון קטן: לא, לא היה. היה לי חברים נוצרים, הנוצרים הבינו --

 

מראיינת: לא היו לך חברים מוסלמים?

 

יואב בירון קטן: לא, לא חברים, מכרים.

 

מראיינת: מכרים, אתה מגדיר אותם.

 

יואב בירון קטן: לא היו חברים, היה לי חבר אחד נוצרי, אבל (לא ברור).

 

מראיינת: והיתר היו מכרים, לא ממש חברים.

 

יואב בירון קטן: לא, מכרים. מכרים.

 

מראיינת: מישהו נכנס אליכם הביתה? הזמנת אותם הביתה אליך? הזמינו אותך?

 

יואב בירון קטן: לא. לא היו הזמנות.

 

מראיינת: אף פעם לא היית בבית מוסלמי?

 

יואב בירון קטן: לא. לא. נכנסתי אולי, אבל לא -- אולי ביקור חטוף, אבל לא היה ביקור ממש.

 

מראיינת: הלכת לסרט? היו בתי קולנוע בבגדד.

 

יואב בירון קטן: ברור.

 

מראיינת: לא היה לך אף חבר מוסלמי שהלכת אתו לראות סרט?

 

יואב בירון קטן: לא, לא, לא. הלכנו עם יהודים.

 

מראיינת: רק עם יהודים, יהודים עם יהודים.

 

יואב בירון קטן: כן, גם נוצרים, עם נוצרים.

 

מראיינת: כי אתה יודע יש הרבה אנשים מעיראק שאומרים שהם הרגישו שעיראק זאת המולדת והם אהבו את עיראק, והם דיברו ערבית, וכתבו ערבית, והיו חלק מהמולדת החדשה ומהמדינה. אתה אומר לי לא.

 

יואב בירון קטן: לא, אני לא הרגשתי אף פעם שאני שייך למקום. אף פעם, אף פעם לא הרגשתי.

 

מראיינת: אוקי, טוב. אז בוא נמשיך הלאה אתה חוזר לבצרה, ואז? אז אתה כבר ב-43' שאתה חוזר לבצרה?

 

יואב בירון קטן: כן. ב-43' חזרתי לבצרה ואז עבדנו שם על התנועה -- שלושה אנשים אנחנו היינו שמה.

 

מראיינת: רגע, אתה עבדת? היה לך משהו, פרנ-- עבדת בבצרה?

 

יואב בירון קטן: כן עבדתי, עבדתי בנמל.

 

מראיינת: מה עשית?

 

יואב בירון קטן: הייתי שם מחסנאי של אחד המחסנים הגדולים בנמל.

 

מראיינת: היו הרבה יהודים בנמל?

 

יואב בירון קטן: בבקשה?

 

מראיינת: היו הרבה יהודים בנמל?

 

יואב בירון קטן: רוב העובדים היו יהודים.

 

מראיינת: רוב העובדים?

 

יואב בירון קטן: רוב העובדים היו יהודים.

 

מראיינת: מה למשל? מה הם עשו שם?

 

יואב בירון קטן: מה עשו? היו פקידות, פקידות.

 

מראיינת: למה צריכים כל כך הרבה פקידים?

 

יואב בירון קטן: (צוחק) זאת שאלה, עבדו בנמל --

 

מראיינת: במסחר? זה בקשר למסחר?

 

יואב בירון קטן: לא, יהודים שעבדו בנמל כפקידים של הנמל. כן. עכשיו אני רוצה להראות לך --

 

מראיינת: כי זה היה נמל של יבוא, נכון?

 

יואב בירון קטן: בבקשה?

 

מראיינת: עשו שם יבוא ויצוא דרך הנמל? סחורות עברו דרך נמל בצרה להודו למקומות אחרים --

 

יואב בירון קטן: כן, כמובן, כמובן. יצוא ויבוא של כל עיר אחר עבר דרך בצרה. זה הנמל היחידי שבעיראק ולא היו נמלים אחרים.

 

מראיינת: וכל הניהול של זה, או לא כל, אבל חלק גדול מהניהול היה בידי יהודים.

 

יואב בירון קטן: כן, אבל המנהל בכל מחלקה היה מנהל אנגלי.

 

מראיינת: אהה.

 

יואב בירון קטן: מתחתו, הפקידות הייתה יהודית וגם נוצרית וגם מוסלמית אבל רובם היו יהודים שבנמל.

 

מראיינת: הבנתי, אז גם אתה הצטרפת לעובדי הנמל.

 

יואב בירון קטן: אני הייתי עובד הייתי אחראי על מחסן, כל המחסן הייתי אחראי עליו.

 

מראיינת: מחסן של מה?

 

יואב בירון קטן: מחסן של אספקה -- שבאותו זמן הייתה אספקה מסודרת של אורז של בגדים של בדים, של קמח, סוכר, תה. כל הדברים האלה עברו דרכי. יש שמה עובדים ערבים, איזה 12 ערבים מתחת לידי, סבלים.

 

מראיינת: אז זה העבודה.

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: ומה חוץ מזה, מה עוד עשית? דיברת על זה שאתה חוזר לבצרה ומתחיל להתארגן?

 

יואב בירון קטן: אנחנו אז בערב, אחרי העבודה עסקנו בציונות.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: הקמנו את הסניף בבצרה. עבדנו בבצרה שמה ב-- הנה יש לי פה -- אה כן. אה, זה משהו אחר.

 

מראיינת: בוא תספר, הרי אתה זוכר את הכל --

 

יואב בירון קטן: עוד לא הגענו לזה.

 

מראיינת: כן, בוא תספר לנו את מה שאתה זוכר, מה עשיתם שם בתנועה? התנועה הזאת שהקמתם.

 

יואב בירון קטן: בתנועה היו שלושה ענפים. הענף ללמד עברית, כיתות עברית. וענף של הגנה, שלמדנו נשק. וענף של עלייה, זאת אומרת השתדלנו לעלות יהודים לארץ ושלחנו אותם לבגדד, דרך בגדד והיו מגיעים -- עולים מפרס היו מעבירים אותם -- גם מרוסיה היו מעבירים אותם דרך בצרה היו שולחים אותם לבגדד.

 

מראיינת: אלה שהגיעו מרוסיה זה אנשים שברחו מאירופה?

 

יואב בירון קטן: כאלה שברחו מאירופה.

 

מראיינת: עברו דרך טהרן, הגיעו לבצרה ואתם עזרתם להם?

 

יואב בירון קטן: אנחנו עזרנו להם לעבור משמה. כן, עכשיו ככה, הייתי משרטט לך את הזה של הפה -- קטעים מספר יהודים ממפגש הנהריים --

 

מראיינת: זה הספר של דוד שגיב שמספר על תולדות יהדות בצרה.

 

יואב בירון קטן: של שגיב -- יש שם קטעים שמתייחסים אלי.

 

מראיינת: אני רואה שיש כאן די הרבה.

 

יואב בירון קטן: הרבה, יש הרבה, כן.

 

מראיינת: אז בוא תספר על מה הוא מספר כאן, מה הדברים העיקריים?

 

יואב בירון קטן: רגע.

 

מראיינת: אל תקרא מהספר. בוא נראה כאן את התמונות.

 

יואב בירון קטן: לא, לא, לא קורא, אני רוצה שיצלם.

 

מראיינת: טוב, אלה מה זה?

 

יואב בירון קטן: אלה שלושת ה--

 

מראיינת: יש כאן את התמונות של שלושת המייסדים של ארגון הציוני בבצרה.

 

יואב בירון קטן: בבצרה.

 

מראיינת: אז יש כאן את התמונה של דוד חכם, יואב בירון קטן, ושמואל מוריה. אלה שלושת המייסדים. אוקי?

 

צלם: כן.

 

מראיינת: אוקי? אז בוא תמשיך.

 

יואב בירון קטן: אז אנחנו היינו הקבוצות בבתים, והיו מדריכים, הייתה אסיפת מדריכים שמתאספת, וגם הייתה מזכירות. אלה השלושה היו המסגרת המצומצמת שניהלו את העניינים אבל יחד איתם, הייתה מזכירות מורחבת של כמה מדריכים שהיו מנהלים את השיחות, את המדיניות, איך להתרחב איך להביא עוד תלמידים וגם היו קבוצות נוער. נוער בגילאי 16.

 

מראיינת: כמה אנשים היו שם בהתחלה בשלבים האלה של 43', ארבע, חמש? על כמה אנשים אתה מדבר?

 

יואב בירון קטן: אנחנו הגענו לסביבות 300.

 

מראיינת: שלוש מאות?

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: זה לא מעט.

 

יואב בירון קטן: לא מעט, לא.

 

מראיינת: זה לא היה לגאלי, נכון?

 

יואב בירון קטן: ברור שלא.

 

מראיינת: אסור היה לקיים פעילות ציונית בעיראק.

 

יואב בירון קטן: הכל היה במחתרת.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: ולא ידוע. אם השלטונות היו יודעים אז היו גורמים ל--

 

מראיינת: היו מכניסים אתכם לכלא, בית סוהר.

 

יואב בירון קטן: בבקשה?

 

מראיינת: בית סוהר חיכה לכם?

 

יואב בירון קטן: מי?

 

מראיינת: הייתה סכנה של בית סוהר? של כלא?

 

יואב בירון קטן: ברור, הייתה סכנה לא רק בית סוהר אלא סכנה עוד יותר.

 

מראיינת: אולי אפילו יותר מבית סוהר.

 

יואב בירון קטן: אפילו עוד יותר מזה. כן.

 

מראיינת: תגיד לי, איך המשפחות קיבלו את זה? ההורים שלכם, הדודים, ההורים של החברים?

 

יואב בירון קטן: חלק התנגדו, לא הסכימו שהפעילות תהיה אצלם -- מכיוון שרוב הפעילות הייתה בתוך בתים.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: בתוך בתים, לא להסתובב ברחוב --

 

מראיינת: זאת אומרת שההורים ידעו שאתם יושבים אצלם בבית --

 

יואב בירון קטן: אלה שהתנגדו לא עשינו אצלם את הפעילות, רק אצל אלה שהסכימו לדבר הזה. כמובן.

 

מראיינת: ומי לימד עברית? מאיפה יכולתם, הרי אתם לא בדיוק ידעתם עברית?

 

יואב בירון קטן: למדנו.

 

מראיינת: כן. היה לכם עברית?

 

יואב בירון קטן: למדנו, אני למשל למדתי עברית לבד. לבד. לקחתי ספר, וכל יום עם מילון והתקדמתי עד שהשפה שאני מדבר אותה וכותב אותה למדתי אותה לבד. היה לי סוד כאילו, שהייתי ילד הייתי יודע לקרוא, כדי להבין מה המובן של המילים.

 

מראיינת: הבנתי. היה לכם עזרה?

 

יואב בירון קטן: עזרה ממה?

 

מראיינת: מהחיילים למשל.

 

יואב בירון קטן: כמובן, כמובן.

 

מראיינת: בוא תספר

 

יואב בירון קטן: זה התחיל מהחיילים, היו קבוצה של חיילים שחנו בקרבת מקום.

 

מראיינת: איפה? מה זה קרבת מקום? לא בבצרה. היו חיילים בבצרה?

 

יואב בירון קטן: ליד בצרה היו בסיסים ריקים, מספר בסיסים ועוד בסיסים קטנים, ומשם היו באים --

 

מראיינת: מה שאתה מדבר זה חיילים שבעצם היו יהודים שהגיעו מארץ ישראל, מפלסטין.

 

יואב בירון קטן: הייתה יחידה של ישראלית, אז ישראל חלק מהחיילים שלה היו באים בשביל ללמד את העברית בערבים אצלנו. ואז הם היוו את היסוד בהתחלה. אחר כך, היו מדריכים שלנו. אחר כך החיילים עזבו.

 

מראיינת: מאיפה היו לכם ספרים?

 

יואב בירון קטן: קיבלנו מהארץ.

 

מראיינת: דרך החיילים?

 

יואב בירון קטן: דרך החיילים. בבגדד, גם מבגדד קיבלנו, בעיקר מבגדד. מבגדד קיבלנו, כן. עכשיו אחד הדברים המעניינים שבשנת 46', אני מספר שאני עמדתי לעלות ב-45', בסוף 45' ושליחים פנו אליי -- גייסו אותי שאני אהיה המגויס מטעם הארץ. אפילו אחר כך --

 

מראיינת: שתהיה שליח עלייה.

 

יואב בירון קטן: אני קיבלתי את אות השליחים. אני נכנסתי שליח. אפילו לא נסעתי, אני גויסתי מהארץ וקיבלתי תשלום מהארץ --

 

מראיינת: אבל לא הגעת לארץ. אתה לא עלית ארצה ושלחו אותך. אתה נשארת שם --

 

יואב בירון קטן: לא, אני שם גויסתי, היחידי בכל התנועה שגויסתי, על מנת לרכז את העלייה הארצית.

 

מראיינת: ואתה ישבת בבגדד.

 

יואב בירון קטן: והלכתי לבגדד על מנת לרכז את וועדת העלייה, וועדת העלייה הארצית.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: ואז באותה תקופה שאני בבגדד, הייתי בבגדד מאוקטובר 45', כל 46' עד שעליתי בפברואר 47'. כל התקופה הזאת, אני רכזתי את העלייה בעיראק ובתקופה הזו הגיעה לארץ, הגיעה לעיראק ועדת החקירה דרום אמריקאית, אם זכור לך, בחודש מרץ.

 

מראיינת: בארבעים ושש.

 

יואב בירון קטן: בחודש מרץ, 1946, הייתה ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית והיא הגיעה לבגדד והתחילה מרקחה איך להגיע אליהם, איך להגיד את דברי התנועה, את הדבר האמתי של היהודים. הרי כולם הופיעו שם כביכול, מצב היהודים טוב.

 

מראיינת: אברהם אל כביר.

 

יואב בירון קטן: אל הסבי (פונטי), וכולי, וכולי, וכולי. אני, עבדך הנאמן היחידי בכל יהדות עיראק הצלחתי להתגנב ולפגוש את מזכיר הוועדה, תחת סיקור רב ופגשתי אותו ומסרתי לידו, באופן אישי, תזכיר memorandum, כתוב בניסוח. ישבנו אני -- איך היה בכלל? אני ראיתי את התמונות שלהם בעיתון, ואמרתי, אני אצור קשר. איך אני אצור קשר? הלכתי למלון שלהם, מלון ריג'נט פאלאס (פונטי). אמרתי בטח אלה אנגלים, ישתו תה בשעה חמש. הלכתי בשעה ארבע וישבתי בלובי --

 

מראיינת: חיכית?

 

יואב בירון קטן: -- הזמנתי כוס. פתאום בשעה חמש מופיע אז מזכיר הוועדה. שותה תה וזה, אני מתקרב אליו לוחש לו שאני רוצה לדבר אתו. אומר לי באיזה עניין, אמרתי לו בעניין היהודים. קבעתי אתו בערב. נדמה לי ב-11 בלילה אמרתי לו מספר החדר שלך איזה, נתן את מספר החדר, הלכתי. הלכתי ישבתי עם השליחים, אמרתי להם יש לי קשר טוב, לתת לו memorandum, בואו נשב ננסח. ישבנו אני ויונס (פונטי), דנדרם (פונטי) ושלאנק (פונטי) --

 

מראיינת: יונס, יונס, זה ר-- (לא נשמע).

 

יואב בירון קטן: -- ניסחנו את המכתב. כתבנו, נדמה לי אני כתבתי את זה, אני לא רוצה להגיד 100 אחוז בכתב ידי, הכנו את זה ובלילה בערב היה מבצע, משהו מבצע --

 

מראיינת: להתגנב לתוך המלון?

 

יואב בירון קטן: אה?

 

מראיינת: היית צריך להתגנב לתוך המלון.

 

יואב בירון קטן: הייתי צריך להתגנב. עכשיו איך להגיע אנחנו לא יודעים מה מצפה. אז הכנו ככה. שני בחורים מהתנועה, מההגנה, אחד עם אקדח ועם אוטו כביכול טקסי לוקחים אותי עד המקום. מחכים לי במקום עד שאני גומר אני חוזר, אז ככה היה לקחו אותי. קודם כל, שמנו תצפית ביום, בבית יהודי מול המלון.

 

מראיינת: תצפית.

 

יואב בירון קטן: כן, שיראו אם יש משהו חשוד. אחר כך אלה, שניים, לקחו אותי והורידו אותי בסמטה ליד המלון. ירדתי, אחד עמד בתצפית והשני בתוך האוטו. אני כבר נכנסתי למלון יושב שם בלש וישב ליד הדלפק. אני התעלמתי, כאילו אני במלון עליתי ישר למעלה. עליתי ישר למעלה, נכנסתי לחדר אליו, דפקתי על הדלת קיבל אותי יפה, אמר לי מה העניינים, אמרתי לו כך וכך. אמר לי, What's your name, אמרתי Let us say Mr. Smith. נכון, לא ידעתי -- תשמעי, איך אני הולך להגיד לו?

 

מראיינת: כן, כן, כן. לא פחדת?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: לא פחדת כל הזמן הזה?

 

יואב בירון קטן: תראי, מה זה פחד? כמובן הייתה התרגשות אבל הלכתי, הלכתי. החלטתי ללכת, הלכתי. אמרתי לו שמע יכול להיות שאני אצא יתפסו אותי המשטרה. אומר לי אם יתפסו אותך טלפן לי. אמרתי לו --

 

מראיינת: מהכלא (צוחקת).

 

יואב בירון קטן: כן, אמר תפנה לשגרירות, תודיע להם. העיקר אני מדבר אתו אומר לו מה מצב היהודים כך וכך, היום היה אצלכם הרב הראשי ואמר הכל בסדר. אני אומר לא, He said so-so. יעני, לא ידעתי מתי הוא דיבר (לא ברור).   פתאום, אני נותן (לא ברור) ואני יוצא -- אני יוצא הבלש איננו, אני לא רואה אותו. אני יצאתי החוצה, אני רואה אותו בחוץ משוחח עם מישהו. יצאתי בחוץ, המכונית ראתה אותי באו מהר הטקסי, נכנסתי לטקסי ונסענו, פתאום המכונית פאוס אחרינו, רודפת. כן, רודפת אחרינו.   אנחנו הגענו לעיקול על יד ג'ורג'יה, על יד השוק היהודי שמה, ירדתי שמה בעיקול המכונית המשיכה התחמקה ואני הגעתי לשווקי (פונטי). עכשיו הסיפור, פה עד ארמון התלייה כתוב אני -- בכל אופן תראי, זה הסיפור האמתי, האמתי, הוא נמצא פה.

 

מראיינת: יש לך את הדו"ח שלכם?

 

יואב בירון קטן: פה, אף אחד, אני היחידי, רגע, יש לי -- אחר כך השגריר הבריטי כתב -- זה מכתב סודי של השגריר הבריטי, אני השגתי אותו בשנים האחרונות, של השגריר הבריטי -- כותב לשר החוץ דו"ח על הוועדה ואני מוזכר בדבר הזה.

 

מראיינת: מיסטר סמית?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: מיסטר סמית? באמת?

 

יואב בירון קטן: מיסטר סמית, הנה, הוא אומר ככה --

 

In addition to three (unclear), I have informed that a fourth Jew appeared, but was unwilling to give his name. He described himself as Mr. Smith, handed the Secretary a memorandum, and at once left.

 

מראיינת: זה הmemorandum- פה?

 

יואב בירון קטן: הmemorandum-, אני מנסה להשיג אותו.

 

מראיינת: לא הצלחת להשיג אותו.

 

יואב בירון קטן: אמרו לי שהשמידו את המסמכים במשרד החוץ הבריטי אחרי 30 שנה. אבל אומר לי, אני התכתבתי עם ה-- יצרתי קשר עם ה-Secretary, אחרי -- משנת 89'. הנה מה שהוא אומר לי :

 

Thank you for your letter. (Unclear) let me say that I am happy to see that you are established in Israel. I wonder where you left Bagdad. I was there again, from '50 to '53, a period in which there was a considerable exodus to Israel. As for the document you gave me --

את רואה?

 

מראיינת: כן, הוא מזכיר את זה, כן.

 

יואב בירון קטן:

The document you gave me -- הוא אומר לי -- I handed all the (unclear) papers to the foreign office and I am afraid Ms. Beete's (ph) letter --

 

מראיינת: אוקיי, אז זה צריך להיות באיזה ארכיון --

 


יואב בירון קטן:

-- means that they would -- רגע רגע, have destroyed after 30 years. There is, however, a possibility that you may find it in the State Department.

 

אולי מישהו יפנה ל-State Department?

 

Maybe somebody -- could take this, to find that memorandum.

 

מראיינת: אוקי.

 

יואב בירון קטן: אז זהו.

 

Afterwards, I met him in London. I'd give all this correspondence with him.

 

הנה, זה בשבילכם.

 

מראיינת: בוא נעבור עכשיו --

 

יואב בירון קטן: אני אעשה לך מסמכים. זה, זה -- כן. עכשיו, זהו.

 

מראיינת: אבל אני רוצה להמשיך את הסיפור שלך.

 

יואב בירון קטן: עכשיו, ככה, רגע אחד. עכשיו נתתי לו קוריוז, קוריוז.

 

I gave him a buko (ph) -- I met him in London, Sir Howard Gere (ph) I met him in London. I met him in London, here, twice. הנה, התמונות שלו. בלונדון.

 

זה המזכיר.

 

מראיינת: זה Howard Bailey, המזכיר של הוועדה ה--

 

דובר 0: אה, זה המזכיר שהוא פגש אותו? וואו.

 

מראיינת: כן, אבל זה בלונדון, שנים לאחר מכן.

 

יואב בירון קטן: אז פגשתי אותו, פגשתי אותו.

 

מראיינת: זה מזכיר הוועדה האנגלו-אמריקאית שהייתה ב-46' בכל מיני מקומות, במחנות הכורים (לא ברור) מאירופה.

 

דובר 0: כן, דוד גרוסמן, גם גרוסמן היה (לא נשמע).

 

מראיינת: נכון, נכון, נכון. אז זה מזכיר הוועדה -- הם שלחו שלוחה של הוועדה לבגדד ויואב פגש אותו בלונדון הרבה יותר מאוחר כמובן. החליפו זיכרונות.

 

דובר 0: כן, אני, זה (לא נשמע). אגב מאי 41' זה גם הנפילה של רזיאל במשימת שליחות.

 

יואב בירון קטן: לא.

 

מראיינת: כן, כן. זה ברור, זה קשור -- הם שולחים הכל --

 

יואב בירון קטן: בחודש מרץ 46', אני אתן לכם.

 

מראיינת: כן, לא לא הוא דיבר. כן. אתה רואה -- אתה מקליט עכשיו?

 

דובר 0: כן.

 

יואב בירון קטן:

I gave him the album of Jerusalem and I wrote there, I wrote, "Sometimes History makes men, otherwhile, men create History. It's not ours to decide on which way we go or side (unclear)".

 

מראיינת: בוא נחזור לבגדד?

 

יואב בירון קטן: נעשה הפסקה. הפסקה קטנה.

 

מראיינת: אנחנו יכולים להתחיל?

 

יואב בירון קטן: אני נותן לך את כולו, כולו אני אתן לך אותו ככה. אבל רק אני אעבור אתך עליהם, את לא רוצה שאני אגיד לך מה זה?

 

מראיינת: רגע, אז בוא נוציא את התמונות ותוכל ל-- אתה רוצה שנוציא את התמונות ותוכל זה -- או איך, מה לעשות?

 

דובר 0: הכי טוב זה ככה שהוא מוציא תמונה ואני מקליט.

 

יואב בירון קטן: בואי תראי, תראי. איך?

 

מראיינת: אבל אתה יכול לקלוט את התמונות שהם בתוך הניילון הזה?

 

דובר 0: כן. לא, שהוא יוציא תמונה-תמונה, ו--

 

יואב בירון קטן: אני נותן לכם את זה. אני נותן לך את כל זה.

 

מראיינת: אז אולי כדאי שנוציא את כל התמונות?

 

דובר 0: בסדר. (לא נשמע).

 

יואב בירון קטן: אני נותן לך.

 

מראיינת: לא, לא. אתה הולך להראות את התמונה הזאת, אני אוציא אותה שזה לא יהיה בניילון, ואז --

 

יואב בירון קטן: נו? זה אני בן שנתיים.

 

דובר 0: רגע, נו. אוקי, נתחיל?

 

יואב בירון קטן: זה אני בן שנתיים.

 

מראיינת: זה בבצרה?

 

יואב בירון קטן: בבצרה. זה עזרא מחתון חורש (פונטי) מבצרה שהם הסבא והסבתא של אמי. דהיינו, סבא רבא וסבתא רבא שלי.

 

מראיינת: כן.

 

דובר 0: מצוין.

 

יואב בירון קטן: זה אני עם ההורים שלי ואחי קנת' (פונטי) בשנת 1928 בבגדד.

 

מראיינת: מה שם אחיך?

 

יואב בירון קטן: קנת'.

 

מראיינת: קנת', טוב.

 

יואב בירון קטן: זה אני בפברואר, 1941, קרוב מאוד לזמן שאני התגייסתי לצבא הבריטי, אחרי שלושה חודשים, התגייסתי לצבא הבריטי.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: זה אני בבגדד, 1944. זה אני כשהגעתי לארץ בפברואר 1947. זה אני במלחמת השחרור מפקד על חוליית המרגמה בסג'רה. אותה חוליה יחד איתי השתתפנו בקרב בדגניה גם כן, ובעוד כמה קרבות.

 

דובר 0: רק שנייה, רק שנייה. כן, אני אתך בתמונה הבאה, כן.

 

יואב בירון קטן: זה אני כעורך דין בארץ 1962. זה אני, אבי ושלושת אחיי, כולנו היינו באותה שנה בצבא ההגנה לישראל. ארבעתנו באותו זמן, ארבעה אחים היינו, כולנו באותה שנה בצבא.

 

מראיינת: מי זה האחים, אתה יכול --?

 

יואב בירון קטן: האחים הם, אני כמובן פה. זה קנת', אחי רופא שירת בחיל הים, זה אברהם.

 

דובר 0: אני לא רואה את האצבע, תראה לי מה.

 

יואב בירון קטן: זה אברהם אחי שהוא דוקטור היה בעתודה אקדמאית, הוא דוקטור לכימיה, נפטר בינתיים.

 

דובר 0: (לא נשמע) תצביע עליו קרוב, תכנס לתמונה.

 

מראיינת: תשים את האצבע על אחיך.

 

יואב בירון קטן: על התמונה?

 

דובר 0: כן. יותר קרוב, יותר קרוב.

 

מראיינת: כן

 

יואב בירון קטן: רגע לחזור?

 

דובר 0: זה אמרנו, זה היה בחיל הים.

 

מראיינת: זה אברהם.

 

יואב בירון קטן: זה אברהם, דוקטור לכימיה, היה פה בעתודה האקדמאית, הוא נפטר לצערי. זה אבי ז"ל, זה אני, זה אחי ג'יימס (פונטי). אמנון-ג'יימס. אמנון היה בחיל אוויר. ארבע חילות היינו. זה ב-1948 עם אשתי עליזה, התמונה הזו.

 

מראיינת: יואב, אתה סיפרת בעצם הראית שהיו לך שלושה אחים.

 

יואב בירון קטן: לא אנחנו, תיכף, אראה לך.

 

מראיינת: היו עוד?

 

יואב בירון קטן: כן, כן. תכף אני אספיק להראות לך. כמובן, איפה התמונה הזאת? אנחנו עשרה אחים ואחיות, פה תמונה שכולנו -- האחרון עדיין לא נולד, האחרון עדיין לא נולד.

 

מראיינת: זה מבגדד, נכון?

 

יואב בירון קטן: בבצרה.

 

מראיינת: בבצרה, טוב.

 

יואב בירון קטן: בבצרה. אני אגיד לך את השמות והתפקידים, כדאי, כדאי. טוב קנת'.

 

דובר 0: רגע, רגע, שנייה אחת. תכוון למעלה את התמונה ככה ותצביע מלמעלה. מצוין, ככה.

 

יואב בירון קטן: איפה, אני לא רואה פתאום. טוב, זה אני, זה אמי סביחה (פונטי). זה אבי, אליהו תאופיח (פונטי). זה אחי קנת', רופא. זה אחי אברהם, מהנדס כימי. זה אחי ג'יימס, כלכלן. הוא בארצות הברית. זה אחי מוריס, מהנדס כימי בחיפה.

 

מראיינת: ויש כאן אחיות.

 

יואב בירון קטן: זו אחותי כרמלה בחיפה. זאת אחותי נעמי בתל אביב. זו אחותי נעמי-ויקי בחיפה. זו אחותי נעמי-מרגלית, נפטרה לצערי, ויש לי אח אחרון בשם שלמה הוא יו"ר מועצת אלפי מנשה בארץ.

 

עכשיו, אני רוצה להראות לכם תמונה שלי אני וארבעת הבנים שלי, ארבעת הבנים שלי שתי בנות ושני בנים. זה יהונתן. לא, קודם כל זה אני וזו אשתי עליזה. זה בן שלי, יהונתן, רופא. זה הבן השני יהורם, גם כן רופא. זאתי אמירה, גם כן בוגרת אוניברסיטה והיא מנהלת משרד החינוך במחוז דרום של מדינת ישראל. זאתי יעל, בתי, עורכת דין בחיפה. וזאתי תמונה עם הנכדים והילדים בשנת --

 

דוברת 0: 2003.

 

יואב בירון קטן: איזה שנה?

 

דוברת 0: 2003.

 

יואב בירון קטן: שמונים וחמש.

 

מראיינת: תמונה משפחתית מ-2003.

 

דוברת 0: 2003.

 

יואב בירון קטן: 2003 -- לא, 2005.

 

מראיינת: 2005?

 

יואב בירון קטן: אה, לא סליחה, 2004 אני מתקן.

 

מראיינת: אתה יודע מה, 2004 זה מה שכתוב פה.

 

יואב בירון קטן: 2004, מתקן.

 

מראיינת: כן, טוב. יופי. יואב אנחנו נחזור קצת, נחזור לראיון?

 

יואב בירון קטן: בסדר, אבל יש פה -- מה עם יש פה סיפור של ועדת חקירה, גמרנו אותו. יש פה -- מה עוד?

 

מראיינת: עוד לא סיפרת לנו איך הגעת לארץ.

 

יואב בירון קטן: אהה, תכף, ודאי. אז את זה אני רוצה לתת לך ביד. זה הסיפור האמתי, אני רוצה למסור לידך, עד הפגישה עם וועדת החקירה.

 

מראיינת: אבל את זה כבר סיפרת.

 

יואב בירון קטן: נתתי לך. לא?

 

מראיינת: כן, כן.

 

יואב בירון קטן: יופי, נתתי לך אותו ביד.

 

מראיינת: לגבי חקירה כבר יש לנו.

 

יואב בירון קטן: ואני רוצה להגיד לך -- לא זה, לא זה. זה שנתתי לך --

 

מראיינת: זה?

 

יואב בירון קטן: לא, לא, לא. בעברית, כתוב בעברית. שמתי לך אותו פה.

 

מראיינת: כן, אבל לא חשוב, למה אתה רוצה את זה?

 

יואב בירון קטן: אני רוצה להדגיש לגבי הסיפור של הפגישה עם וועדת החקירה. אני מסרתי לך עכשיו את ההרצאה שלי, ואני רוצה להדגיש, אף אחד מחברי התנועה לא פגש ולא הגיע לוועדת החקירה חוץ ממני, ורק התזכיר שלי הגיע לידי הוועדה. שום תזכיר אחר לא הגיע וכל הסיפורים מסביב לזה --

 

מראיינת: לא נכונים.

 

יואב בירון קטן: הם לא נכונים.

 

מראיינת: בסדר גמור.

 

יואב בירון קטן: אין להם יסוד.

 

מראיינת: בסדר.

 

יואב בירון קטן: עכשיו פה, קטע גם מספרו של (לא נשמע) המתייחס לדבר הזה גם.

 

מראיינת: שמספר על זה, בסדר גמור.

 

יואב בירון קטן: בסדר?

 

מראיינת: בסדר.

 

יואב בירון קטן: טוב, עכשיו אני רוצה גם לתת לך שני -- מהאינטרנט, שני דפים שמתייחסים למחתרת היהודית החלוצית בעיראק. זה דף אחד של אשתי שהיא הייתה ממייסדי התנועה בעיראק.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: וגם שני אלה באינטרנט.

 

מראיינת: זו עליזה?

 

יואב בירון קטן: אף זה בשבילך. וזו אשתי.

 

מראיינת: וכמובן יואב.

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: יואב אתה מוכן לספר לנו כמה מילים על עליזה?

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: עליזה לא הייתה בחורה רגילה.

 

יואב בירון קטן: לא, היא לא הייתה בחורה רגילה, את ראיינת אותה פעם ואת יודעת כמה הייתה פעילה, היא הייתה קודם כל --

 

מראיינת: היא נולדה בבגדד, נכון?

 

יואב בירון קטן: היא נולדה בבגדד.

 

מראיינת: היא לא התחנכה בבגדד, היא לא גדלה בבגדד.

 

יואב בירון קטן: נולדה בבגדד אבל ב-1929, הוריה עלו לארץ יחד אתה.

 

מראיינת: הייתה בת שלוש.

 

יואב בירון קטן: הייתה בת שלוש.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: והיו כמה שנים בירושלים, והיה אסון, נולד אח ונפטר והיה משבר נפשי לאמא שלה והיו צריכים לחזור לעיראק ב-32' שלא חזרו עוד פעם. אחר כך, הייתה ממייסדי תנועת החלוץ.

 

מראיינת: רגע, אז היא ידעה עברית?

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: היא ידעה עברית כי זאת מהתקופה שהיא גדלה שהיא --

 

יואב בירון קטן: היא ידעה עברית דיברו בבית עברית כבר.

 

מראיינת: אה, כן.

 

יואב בירון קטן: אבא שלה איש דתי היה, משפחה דתית. היה אפשר להגיד איש חסיד, היה איש מאוד, מאוד קפדן. היא הייתה מייסדי קבוצת החלוץ מהקבוצה ראשונה שלה. היא ריכזה הרבה קבוצות, היא לימדה הרבה קבוצות, והיא הייתה חדורת (לא ברור) על העלייה. היא ישבה כחברה בוועדת התרבות, הייתה במערכת --

 

מראיינת: היא השתתפה כמעט בכל הוועדות.

 

יואב בירון קטן: כמעט, כמעט.

 

מראיינת: אני חושבת שכמעט לא הייתה ועדה שהיא לא היה חברה בה.

 

יואב בירון קטן: נכון, את צודקת. והייתה מאוד פעילה במשך -- עד שעלתה לארץ, הייתה מאוד מוכרת. קראו לה וכמה שהיא הייתה צעירה, קראו לה אם התנועה. כל כך הייתה נערצת ואהובה על ידי הקהל, שממש חיבקו אותה.

 

מראיינת: והיא עוזבת את עיראק ב-45', נכון?

 

יואב בירון קטן: היא עזבה באוקטובר 45' ומגיעה ארצה לקיבוץ מעוז חיים, עובדת ברפת.

 

מראיינת: אבל היא עושה את זה דרך סוריה, לבנון, נכון? איך היא מגיעה?

 

יואב בירון קטן: היא עלתה דרך סוריה בעלייה המפורסמת מאוד -- מוכר לך הסיפור הזה שעלו באוקטובר 45' מסוריה, מעל 80 עולים ביחד, קבוצה גדולה מאוד. בראשם עמדה עליזה ושליח יהושע בהרב (פונטי). כל הקבוצה הזאת המסכנים וילדים ותינוקות, כולם עברו בדרך --

 

מראיינת: ברגל.

 

יואב בירון קטן: ברגל מגבול סוריה, וכשהגיעו לארץ תפסו אותם הלגיונרים.

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: ויצאו כל חברי הקיבוצים, וכל הסיפור הזה סופר בעיתונות, יצאו לחקור והגניבו אותם בתוך המשקים בתוך הקיבוץ בכפר גלעדי הכניסו אותם, והחיפוש למחרת וההתנקשות --

 

מראיינת: היה מאבק עם ההגנה.

 

יואב בירון קטן: ההגנה, כן. היו פצועים ובסוף לא הצליחו לקחת אותם.

 

מראיינת: אז עליזה הייתה בלתי לגלית בארץ?

 

יואב בירון קטן: הייתה בלתי לגלית בצורה הזאת. יחד עם המשפחה שלה, יחד עם האחים שלה בעלייה הזאת. ואחר כך הייתה בהכשרה במעוז חיים עד -- נשארה בקיבוץ עד תחילת 48'.

 

מראיינת: אתה הכרת אותה בבגדד?

 

יואב בירון קטן: אנחנו הכרנו, כמובן הכרנו.

 

מראיינת: ולא הייתם חברים?

 

יואב בירון קטן: היינו, הייתה חברות, כן, אבל לא חזקה ובארץ חזקה החברות והכרנו, כן.

 

מראיינת: איפה הכרת אותה, איפה פגשת בה בישראל, בעצם פלסטינה.

 

יואב בירון קטן: אנחנו נפגשנו הרבה בעיראק.

 

מראיינת: לא, לא בעיראק. פגשת אותה בארץ?

 

יואב בירון קטן: בקיבוצים. כן בארץ, נפגשנו. אני הייתי בבית יעקב והיא עברה אחר-כך לבית יעקב גם כן. היא הייתה ממייסדי קיבוץ נווה אור והיא הייתה מקיבוץ גם בארי בהתחלה.

 

מראיינת: רגע, היא הייתה עם הקבוצה בבארי?

 

יואב בירון קטן: כן, היא הייתה בבארי.

 

מראיינת: ואחר כך היא עברה לנווה אור?

 

יואב בירון קטן: לא, היא לא הייתה בבארי. היא הייתה חייבת להישאר בקיבוץ שדות מעוז (פונטי) בגלל אחים שלה הקטנים היו שמה -- לא נתנו לה לעזוב את הילדים ללכת. אז היא חיכתה שמה. אבל היא הייתה חברת הקבוצה בבארי. בארי הרי הקבוצה הזאת הייתה משלוש הכשרות שהתאחדו.

 

מראיינת: שאחת מהן הייתה עיראקית.

 

יואב בירון קטן: לא, שלושתן היו עיראקיות.

 

מראיינת: שלושתן היו עיראקיות?

 

יואב בירון קטן: אחת מנען (פונטי) הייתה, פלוס קבוצה אחת מעין השלושה (פונטי), ואחת ממעוז (פונטי). שלושת הקבוצות האלה התאחדו וישבו כמה חודשים בקיבוץ עלומים (פונטי), לגיבוש, ומשמה עלו לבארי. עליזה הייתה במשלחת שיצאה לחפש לאיזה קיבוץ לעלות. הייתה מאלה שקבעו את קיבוץ בארי ואחר כך עלו לבארי, זאת אומרת הצטרפו לבארי, יותר נכון.

 

מראיינת: ובסופו של דבר היא מגיעה לנווה אור, נכון?

 

יואב בירון קטן: בסופו של דבר היא הייתה ממייסדי נווה אור, גם אני הייתי בנווה אור. שם נולד הבן הראשון, יהונתן, שהכרת אותו עכשיו. יותר נכון הוא נולד בעמק, בבית חולים העמק, אבל היינו בנווה אור, ולא יכולנו להביא אותו לא היה אף ילד אחר אז לקחנו אותו כמה חודשים בקיבוץ --

 

מראיינת: שדה נחום (פוטי)?

 

יואב בירון קטן: שדה נחום, שדה נחום.

 

מראיינת: שגם הייתה שם הכשרה עיראקית, נכון? בעצם, משם אתם הגעתם?

 

יואב בירון קטן: כן זה נכון. הכשרה כבר לא הייתה שם.

 

מראיינת: כן, היא כבר עברה לנווה אור.

 

יואב בירון קטן: עברה לנווה אור בגלל זה, כן כן.

 

מראיינת: בקיצור, טוב.

 

יואב בירון קטן: בקיצור, הייתה פעילה מאוד.

 

מראיינת: תגיד לי, אתה ועליזה הייתם חברים עוד לפני שהתחתנתם?

 

יואב בירון קטן: כן, כן, כמה חודשים.

 

מראיינת: זה היה בסדר?

 

יואב בירון קטן: כן, כן.

 

מראיינת: איך המשפחה התייחסה לזה?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: איך המשפחה התייחסה לזה? חברים, לא שידוך? ההורים שלך התחתנו בשידוך.

 

יואב בירון קטן: אבל ההורים שלי לא פה, אני החלטתי. את מדברת על דור שלנו, בחייך.

 

מראיינת: זאת אומרת אתה מדבר על שינוי --

 

יואב בירון קטן: הדור שלנו לא היה משודך.

 

מראיינת: לא היה שידוך.

 

יואב בירון קטן: לא, לא, לא.

 

מראיינת: אני חושבת שכתבת לה כמה שירים, לעליזה?

 

יואב בירון קטן: נכון, נכון. תכף תקבלי ספר שירים. תכף תקבלי ספר על המלחמה שכתבתי. תכף עוד נגיע, עוד לא הגענו לזה. כן, כן.

 

מראיינת: טוב.

 

יואב בירון קטן: עוד נגיע לזה.

 

מראיינת: אוקי.

 

יואב בירון קטן: בסדר.

 

מראיינת: מה הלאה?

 

יואב בירון קטן: הלאה, עכשיו פרצה מלחמת השחרור. אנחנו התחתנו ליד מלחמת השחרור.

 

מראיינת: ההורים בעיראק?

 

יואב בירון קטן: ההורים שלי לא היו בארץ.

 

מראיינת: ההורים בעיראק.

 

יואב בירון קטן: ההורים בעיראק.

 

מראיינת: אתם התחתנתם.

 

יואב בירון קטן: כן, התחתנו. אני בהרבה קרבות השתתפתי, הייתי בראשוני גולני. התגייסתי, לא היה גיוס חובה, לא היה גיוס חובה אז. אני התנדבתי בחודש פברואר -- ינואר פברואר 48', התחיל להתארגן חטיבת גולני על ידי מתנדבים מהקיבוצים בסביבה, ואני אחד המתנדבים. יש לי מספר אישי מאוד קטן, ארבעה מספרים, 9286 זה כל המספר שלי, של האישי. השתתפתי בכל הקרבות של גולני בגליל ובנגב. בתום המלחמה, כתבתי את הסיפורים של המלחמה בגליל וקראתי לו להבות בגליל. אני אתן לך את --

 

דוברת 0: התחתנתם באשדות יעקב לא בעיראק, אמרת התחתנתם בעיראק.

 

מראיינת: כן, נכון, כן, כן. לא, התחתנתם בארץ, בישראל. כן, לא בעיראק, ברור.

 

יואב בירון קטן: כן בארץ, אני אתן לכם את הספר שלי על הקרבות ב--

 

מראיינת: פה אתה כותב על המלחמה, על הקרבות.

 

יואב בירון קטן: כן, על המלחמה ועל חטיבת גולני. עכשיו, בזמן האחרון, אני השתתפתי בכל הקרבות כולל הקרב הגדול על דגניה. בזמן האחרון פנו אלי מהארכיון של קיבוץ דגניה, לספר בדיוק -- אני מוזכר בכמה ספרים שכתבו אז, בספר של איך קוראים לו על הטנק, מוזכר השם שלי שאני השתתפתי בקרב. יש ספר ביום סופה, אני מוזכר שמה על דגניה, בשני הספרים האלה.

 

אז ביקשו אותי לכתוב בדיוק את ההתרחשות מה שקרה ביום הקרב ואני כתבתי להם, ואני נותן לכם זה מסמך מאוד חשוב שהופיע עכשיו בעלון שלהם ואני מתאר את הקרב. אני אז לא התייחסתי לזה שזה היה משהו שאי אפשר לתאר. הייתה מרגמה יחידה בדגניה שעשתה שמות בצבא הסורי והתקלקל מתקן הכיוון, באמצע הקרב. אני לא ידעתי מה לעשות, האם לעזוב את המרגמה -- והמצב חמור זו התקפה סורית, אז בא לי רעיון עם תושייה. עשיתי מתקן פרימיטיבי על קרש, סידרתי זוויות, ולפי הזוויות האלה כיוונתי את המרגמה ופגעתי פגיעות ישירות. חשבתי -- לא התייחסתי לזה בכלל אז. זה אחד הדברים שקבע אולי את גורל הקרב.

 

מראיינת: על זה ידעת בדיעבד, אחרי כן. לא הבנת באותו רגע איזה משמעות יש לזה.

 

יואב בירון קטן: לא תיארתי שזה דבר כל כך חשוב ודבר שאפשר -- היום נותנים על זה את אות המופת על תושייה כזאת, באמצע הקרב. אז זה מתואר פה, הדבר הזה.

 

מראיינת: אנחנו נוסיף את זה, נצלם את המסמך הזה, ונוסיף את זה.

 

יואב בירון קטן: מאוד חשוב, זה מסמך היסטורי. עכשיו בנוסף לכך אני רוצה -- בתום המלחמה זה ספר שלי שכתבתי במשך 50 שנה. כל פעם מתי שבאה המוזה, אומרים. עכשיו אני אקריא לך רק את השיר שכתבתי בתום הקרבות של מלחמת השחרור. אני אקריא אותו ואני רוצה שתשמעי אותו.

 

היום הוא גדול

התזכרי האחות --

כתבתי את זה לעליזה.

 

התזכרי האחות, את היום הגדול עת נפרדנו ברמות, עת קרא לי הקול.

האויב אז בשער וצורר גם בפנים

עת ליטפו לך בשיער, ידיי ורוח קדים.

לא נגרע דמעת עין, לא נשמע כל צער

אך לחצנו ידיים והרכב עבר.

 

עלי נא אחות לצלבות הרמות כי היום הוא גדול, הוא גדול מאתמול.

ותצפה נא עינייך למחר הקרוב

עת אשוב אלייך חזור אז מבלי שוב

ועמדנו ברמות צופים פני הבאות

כי היום אז גדול הוא גדול מאתמול.

 

אז כל יום היה עוד ניצחון ועוד ניצחון. אז זה גם בשבילכם.

 

מראיינת: בסדר, יופי, תודה.

 

יואב בירון קטן: יש פה תמונה, דרך אגב (לא נשמע).

 

מראיינת: מה שמסומן פה?

 

יואב בירון קטן: תמונה, אני ועליזה בקיבוץ, תצלם את זה.

 

מראיינת: הנה הזוג הצעיר בקיבוץ אשדות יעקב ב-47', זה קצת לפני שהתחתנתם.

 

יואב בירון קטן: היינו חברים.

 

מראיינת: חברים. זה דור שעבר מהפכה, אין ספק.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: דור שעבר מהפכה.

 

יואב בירון קטן: כן, כן. זהו, זה מה שרציתי לתת לך. זה חומר מסמך -- זה הצעה שאני כתבתי על וועדת החקירה. זה האמת, זה האמת לאמיתה תדעי לך, וכל הסיפורים מסביב --

 

מראיינת: הבנתי.

 

יואב בירון קטן: זהו, אז תצלמי את זה.

 

מראיינת: בסדר גמור.

 

יואב בירון קטן: תצלמי את זה.

 

מראיינת: בסדר גמור.

 

יואב בירון קטן: זה הסיפור האמתי.

 

מראיינת: יואב, תגיד לי, אתה באת ממשפחה שהיינו יכולים להגדיר אותה משפחה בורגנית.

 

יואב בירון קטן: משהו כזה.

 

מראיינת: משפחה משכילה, עירונית, מבוססת.

 

יואב בירון קטן: עכשיו רגע, יש פה עיטורים וזה את לא רוצה אותם עכשיו.

 

מראיינת: חכה, חכה. נשאיר אותם, אנחנו נכניס הכל.

 

יואב בירון קטן: מה את רצית לדעת על המשפחה?

 

מראיינת: אני רוצה לדעת, אם אתה מסתכל על עצמך היום, אתה היית מגדיר את עצמך סוציאליסט, קפיטליסט, בורגני, ציוני מה? איך אתה מגדיר את עצמך?

 

יואב בירון קטן: ליברל.

 

מראיינת: ליברל. הפתעת אותי, לא חשבתי על זה.

 

יואב בירון קטן: (צוחק).

 

מראיינת: בוא תסביר, לי מה זה אומר לך ליברל, כשאתה אומר אני ליברל, ככה אני מגדיר את הזהות שלי ממה זה מורכב, מה אומר המושג הזה?

 

יואב בירון קטן: זה נראה מורכב מדבר אחד, לראות את האנשים בגובה העיניים, כן, ולא לעלות על אף אחד. להסתכל על האדם כאדם, ולרחם על החלש, לצפצף על החזק.

 

מראיינת: את זה אתה אומר בתור שופט.

 

יואב בירון קטן: גם כאדם.

 

מראיינת: גם כאדם. בוא תספר לי, איך הגעת להיות שופט. אתה היית הנה בחור צעיר בעיראק אחר כך אתה במלחמה פתאום אתה מופיע לנו כשופט.

 

יואב בירון קטן: הייתי עורך דין והציעו לי להיות שופט.

 

מראיינת: אבל כדי להיות עורך דין היית צריך ללמוד.

 

יואב בירון קטן: למדתי.

 

מראיינת: איך עשית את זה?

 

יואב בירון קטן: עשיתי את זה --

 

מראיינת: היית בקיבוץ, לא?

 

יואב בירון קטן: לא, עשיתי את זה שירתי בצבא עשר שנים, ואז אפשרו לנו להירשם לאוניברסיטה. האמת, הלכתי רק לבחינות. התכוננתי לבחינות חודש בשנה, ביום החופש, והלכתי לבחינות. באמצע השנה היינו קופצים לשיעורים בערב.

 

מראיינת: לא היה זמן.

 

יואב בירון קטן: כן, לא, אני מתאר לך בצבא.

 

מראיינת: ואיפה גרת אז?

 

יואב בירון קטן: אז גרתי בחיפה, בסביבות חיפה.

 

מראיינת: ולמדת בתל אביב?

 

יואב בירון קטן: למדתי בחיפה, היינו בהתחלה ואחר כך ההמשך היה בתל אביב בערב, הכל בערב.

 

מראיינת: בערב. וההורים יכלו לעזור באותה תקופה?

 

יואב בירון קטן: לא, בלי עזרת הורים, בלי עזרה.

 

מראיינת: ההורים היו אנשים מבוססים.

 

יואב בירון קטן: לא, הם בארץ כבר. הם ישבו במעברה ההורים. ההורים שלי הגיעו למעברה.

 

מראיינת: ומה קרה לרכוש שלכם, מה עם הבית שהיה לכם?

 

יואב בירון קטן: שם הכל נשאר, הל הכסף נשאר בבנק. האדמות שלנו, הרכוש, הכל נשאר. הרי כמו כל היהודים ב-51' עלו, הכל נשאר.

 

מראיינת: תגיד לי, כשאתה מדבר על ההורים שלך זה לא בעצם סיפור של פליטים?

 

יואב בירון קטן: של מה?

 

מראיינת: פליט? ההורים שלך הפכו להיות פליטים, זה נכון?

 

יואב בירון קטן: פליטים, נכון. היו במעברה אבל התגברו על זה והתגברו האחים שלי כולם למדו, כולם יצאו -- לא הפכו ל--

 

מראיינת: הם לא ראו את עצמם פליטים?

 

יואב בירון קטן: לא.

 

מראיינת: אפילו שהם גרו במעברות, באוהלים, בצריפים, ב--?

 

יואב בירון קטן: לא, לא, לא.

 

מראיינת: לא?

 

יואב בירון קטן: לא. ראו את עצמם שנקלעו למצב קשה ש-(לא ברור) בו. אבל לא, ראו את עצמם מכיוון שהמשיכו ללמוד בלימודים בתוך המעברה. הנה האחים שלי, זה אברהם למשל.

 

מראיינת: כן. זה צולם במעברה?

 

יואב בירון קטן: זה בתקופה -- לא

 

מראיינת: זה ב-52'. חיפה ב-52'.

 

יואב בירון קטן: זה בתקופה שהמשפחה הייתה במעברה.

 

מראיינת: המשפחה הייתה במעברה.

 

יואב בירון קטן: היו שלוש שנים במעברה. שלוש, ארבע שנים, 51', 52', 53'.

 

מראיינת: נו, אז זה ב-52', זאת אומרת, עדיין המשפחה הייתה במעברה עם הארבעה חיילים.

 

יואב בירון קטן: כן, אבל הם לא -- אבל הרופא כבר יצא מהמעברה.

 

מראיינת: זאת אומרת שאתם כבר התחלתם את השלב הזה של התבססות. התחלתם לבנות את עצמכם.

 

יואב בירון קטן: כמובן.

 

מראיינת: תגיד לי, אתה העלית לארץ כשהיית לבד -- כשליח עלייה בבגדד. אתה העלית לארץ אנשים, שלחת לישראל אנשים, נכון?

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: והנה אתה מגיע לארץ ואתה פוגש אותם, לא כעסו עליך?

 

יואב בירון קטן: לא.

 

מראיינת: לא באו ואמרו, לאן שלחת אותנו, תראה איך אנחנו חיים פה?

 

יואב בירון קטן: לא, לא, לא.

 

מראיינת: לא נתקלת בזה?

 

יואב בירון קטן: לא, להיפך באו איתי לקיבוץ. אני ארגנתי את ההכשרה באשדות יעקב, אז הם מסביבי אספתי את כל אלה ששלחתי ובאו איתי לקיבוץ. אפילו משפחות לא התלוננו.

 

מראיינת: כן. באו אותך, כן. אז מה, לא היה כעס כשאותם עולים הגיעו ארצה וחיו במעברות בתנאים מאוד מאוד קשים --

 

יואב בירון קטן: אני לא תקופת המעברות, לא, לא שלחתי.

 

מראיינת: לא, נכון. אבל פגשת את האנשים, הם לא באו ואמרו לכם, בשביל מה?

 

יואב בירון קטן: אני לא, לא --

 

מראיינת: לא נתקלת בדבר כזה.

 

יואב בירון קטן: לא היה לי מגע עם האנשים האלה כמעט, לא היה לי. עוד הייתי בצבא, לא (לא נשמע).

 

מראיינת: הבנתי, טוב. אוקי. יש עוד? זהו, מה עוד יש? משהו ש-- אתה רוצה שנחזור לעניין של הבית והמשפחה וכל הדברים האחרים?

 

יואב בירון קטן: אני רוצה להראות לך. אני קודם כל אני אמרתי שעליזה הייתה יקירת העיר באר שבע, גם אני, אתה יכול לצלם את זה.

 

דובר 0: גם, אה (לא נשמע).

 

יואב בירון קטן: זה שלי. אני יקיר העיר באר שבע. את זה צילמת של ה--?

 

דובר 0: כן.

 

מראיינת: לשאול פה את השאלות (לא נשמע). So this is the end (לא נשמע).

 

יואב בירון קטן: זה יקיר העיר באר שבע.

 

דובר 0: כן, את זה צילמתי

 

יואב בירון קטן: ורגע, חכה בבקשה זו גם תעודה, זו תעודה, תצלם אותה בבקשה, של יקיר העיר באר שבע.

 

דובר 0: אוקי.

 

יואב בירון קטן: כמו כן, אני קיבלתי אות הוקרה מהסוכנות היהודית העולמית, מההסתדרות הציונית העולמית. רגע, תיכף, על פועלו -- לבירון קטן יואב על פועלו הרב בתנועה הציונית בגולה. בגולה. זה שניים.

 

עכשיו איפה התמונה? אחר כך אני קיבלתי את שתי המדליות מהצבא הבריטי, דיברנו על הסיפור הזה שהשתתפתי כמתורגמן בצבא הבריטי. צילמת את זה? זה בשבילכם גם כן, תיקחו, אתם לוקחים את זה.

 

עכשיו, תראה כמו כן אני נושא את כל המדליות האלה, יש לי ככה. אות ההגנה בתור לוחמי המדינה עליה (פונטי). אות מלחמת הקוממיות, אות מלחמת סיני, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת ההתשה, אות הלוחם בנאצים בתור לוחמי מדינה ובתור הלוחם. עכשיו, ועוד יש לי אות ההתנדבות.

 

מראיינת: יש כאן את כל ה-- הרבה מאוד אותות.

 

יואב בירון קטן: רגע, יש לי פה התשה, יש פה התשה.

 

מראיינת: צריך לבחור, יש כל מיני.

 

יואב בירון קטן: כתוב פה התשה?

 

מראיינת: כן, כתוב.

 

יואב בירון קטן: טוב. הנה קח את זה.

 

מראיינת: יש לנו מצבור של אותות. יואב אני רוצה לשאול אותך משהו.

 

יואב בירון קטן: רגע, רגע, רגע. תני לצלם. צריך לצלם את זה, זה אות המלחמה בנאצים ועוזריהם על ידי מדינת ישראל, אוקיי?

 

מראיינת: תגיד לי יואב, גם אתה וגם עליזה בעצם עולים מעיראק. מעבר לזה יש משהו מהמורשת העיראקית שאתם משמרים? יש בך משהו עיראקי בכלל?

 

יואב בירון קטן: כן, אנחנו את כל החגים חוגגים בנוסח העיראקי.

 

מראיינת: מה זה נקרא הנוסח העיראקי?

 

יואב בירון קטן: למשל בפסח אנחנו קוראים את ההגדה, בראש השנה אנחנו עושים את כל הטקס הזה של הברכות, זהו.

 

מראיינת: אבל יש בזה משהו שמשמר את המסורת של עיראק או שזה ישראלי לגמרי?

 

יואב בירון קטן: לא, עיראקי. זה מסורת עיראקית של החגים. אנחנו חוגגים את כל החגים אבל החגים בנוסח העיראקי. הילדים אוהבים את זה גם.

 

מראיינת: אוכל עיראקי הכנתם?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: אוכל עיראקי הכנתם? עליזה הייתה מכינה?

 

יואב בירון קטן: עליזה הייתה מבשלת אוכל עיראקי.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: בטח, ידעה. הכל, כל המאכלים העיראקים עשתה. קובות ומה שאת רוצה מחשה את רוצה, סלונה את רוצה, הכל, הכל.

 

מראיינת: אבל נניח בית כנסת אתה אומר בחגים.

 

יואב בירון קטן: בחגים.

 

מראיינת: לקחת את הילדים שלך לבית כנסת? או שהלכת לבד?

 

יואב בירון קטן: לא, בחגים לא. בכיפור הלכנו בראש השנה.

 

מראיינת: והילדים שלך שומרי מסורת או ש--?

 

יואב בירון קטן: לא, לא. אנחנו חופשיים.

 

מראיינת: חילוני?

 

יואב בירון קטן: ציוני חופשי.

 

מראיינת: ציוני חופשי. אוקי, בסדר. אם אתה מסתכל על כל הרקע הזה, כל מה שסיפרת לי. מה נראה לך הכי חשוב?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: אתה יכול להגיד על משהו שמבחינת הזיכרון הוא הכי חשוב מכל הדברים שסיפרת אם היית צריך לסדר את זה מה היה הדבר הכי חשוב?

 

יואב בירון קטן: שעשיתי בחיים?

 

מראיינת: כן.

 

יואב בירון קטן: אם אני מסתכל אחורה.

 

מראיינת: כי עשית כל כך הרבה.

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: יש איזה משהו שהיית אומר זה הדבר המרכזי?

 

יואב בירון קטן: אני חושב שהדבר הכי חשוב שעשיתי זה היה שני דברים. אלף, הקמת התנועה הציונית שהרמתי.

 

מראיינת: בבצרה, או כשעוד בבגדד?

 

יואב בירון קטן: הכל, ביחד. הכל, אני בבגדד אני יזמתי.

 

מראיינת: שזה גם דבר מאוד מיוחד.

 

יואב בירון קטן: כן דבר מיוחד שאני יזמתי, זאת אומרת אני היחיד שהקמתי דבר כזה. הציונות לעורר את הציונות בלי עזרה מהארץ זה דבר לא פשוט. והדבר השני שעשיתי זה השתתפותי במלחמת השחרור.

 

מראיינת: אלה שני ה--

 

יואב בירון קטן: בהקמת המדינה.

 

מראיינת: בקיצור, שני הדברים זה דברים קריטיים.

 

יואב בירון קטן: שני הדברים בעלי משמעות גדולה. בהתנדבותי לצבא, אני לא גויסתי כן, הגיוס התחיל רק ביולי.

 

מראיינת: כן, רק אחרי קום המדינה.

 

יואב בירון קטן: אחרי כל הקרבות הקשים ביותר, התחילו לגייס אנשים, אבל אני הלכתי לבד. קרה לי הכל, כמו שאומרים.

 

מראיינת: אז ישראל, זה בית בשבילך?

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: ישראל זה בית?

 

יואב בירון קטן: אחרת לא הייתי נשאר.

 

מראיינת: זאת אומרת אף פעם לא חשבת להמשיך הלאה?

 

יואב בירון קטן: תראי האחים שלי -- למשל הרופא קנת' נמצא בסינסינטי. אחי אברהם, זכרונו לברכה, מהנדס כימי הוא היה בלוס אנג'לס, נפטר. אני מצטער. אחי השלישי, ג'יימס נמצא עכשיו במאימי, והשאר בארץ. אני, עובדה שאני פה. עובדה שאני פה. אבל אני אגיד לך דבר אחד, אם הייתי אשכנזי הייתי מגיע הרבה יותר. אם אני ספרדי, אני נבלמתי בכל מקום. הייתי בצבא הגעתי לרב סרן, לא יותר.

 

מראיינת: תמיד הייתה איזה תקרת זכוכית.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: תמיד הייתה תקרת זכוכית ש--

 

יואב בירון קטן: אם עיראקי -- אם ספרדי צריך להצליח צריך להיות טופ טופ טופ על מנת להצליח. אחרת, אם אתה לא טופ, אתה נבלם באיזשהו מקום, אתה נבלם.

 

מראיינת: אז הייתה איזה אכזבה.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: הייתה אכזבה מסוימת.

 

יואב בירון קטן: בטח, גם כשופט, גם הכל. זה אכזבה. יש בארץ הזאת -- עדיין לא קלטו את הדבר הזה. יש איזה מחסום באיזשהו מקום בלתי-נראה, בלתי --

 

מראיינת: ובגלל הסיבות האלה האחים שלך העדיפו לעבור למקום אחר?

 

יואב בירון קטן: כן, אחי למשל קנת', הרופא, הוא כתב דרך אגב כמה ספרי רפואה שנלמדים בבית הספר לרפואה בארץ, הספרים שלו. הוא גילה משהו, גילה כמה דברים חשובים -- עבד בהדסה.

 

מראיינת: כן?

 

יואב בירון קטן: הוא גילה כמה דברים. הוא רצה לפרסם את זה. מה אומר לו מנהל המחלקה? אומר לו תפרסם בשמי. אבל אני המצאתי את זה. אומר, לא תפרסם את זה בשמי. הוא קם ועזב, ונסע לארצות הברית. זה היה הסיבה שהוא נסע לארצות הברית. היום הוא מצטער, הוא אומר לי חבל שהלכתי.

 

מראיינת: היום הוא היה רוצה -- אוקי. אם היו אומרים לך, עיראק פתוחה.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: עיראק פתוחה, הנה הזמנה לחזור לעיראק, אתה יודע שסדאם חוסיין בשעתו הזמין את יהודי עיראק --

 

יואב בירון קטן: אהה, קודם כל אני לא יכול מכיוון שיש לי שבע שנות מאסר תלויים ועומדים נגדי. אחרי שעליתי לארץ, נשפטתי על ידי בית דין צבאי פיראטי בגלל הפעילות שלי על שבע שנות מאסר וקנס כספי, אני לא יודע כמה אלפי לירות, ומאסר עם עבודות פרך. לא סתם מאסר.

 

מראיינת: ממש לא כדאי לחזור, אני מבינה שאתה לא הולך לבקר שם.

 

יואב בירון קטן: אבל, אבל, אבל הייתי מוכן לבקר בלי שיתפסו אותי.

 

מראיינת: לבקר כן, אבל לא מעבר לזה.

 

יואב בירון קטן: כן.

 

מראיינת: יש לך איזה מסר? אנשים ישמעו את הריאיון הזה, יכנסו לאינטרנט.

 

יואב בירון קטן: מה?

 

מראיינת: אם מישהו יכנס לאינטרנט, יוכל לשמוע את הריאיון הזה יש משהו שאתה היית רוצה להעביר לדור הבא לאנשים שיראו את זה? יש משהו חשוב שאתה רוצה להגיד להם?

 

יואב בירון קטן: לדורות הבאים?

 

מראיינת: כן, לדורות שישמעו אותך מספר את הסיפור שלך. יש משהו שאתה חושב שחשוב, להעביר איזה מסר?

 

יואב בירון קטן: כן, להאמין בנצח ישראל.

 

מראיינת: אוקי.

 

יואב בירון קטן: להאמין בנצח ישראל. אם החזקנו מעמד 2000 שנה, זה סימן שמשהו בלתי מוסבר בנושא הזה, ולכן להאמין בנצח ישראל.

 

מראיינת: אוקי, טוב, אז תודה רבה.

 

יואב בירון קטן: טוב, בבקשה.

 

(כפיים)

 

דוברת 1: היינו במקום נפלא בטבעון היינו, ואמרת, לקחת אותנו ילדים קטנים, הייתי אז בת שלוש ארבע, ובאנו מבאר שבע, למה? כי בן גוריון אמר. כל החיים שלך זה ציונות ואם יש משהו שהוא חוט השני, נצח ישראל זה הציונות.

 

יואב בירון קטן: נכון.

 

דוברת 1: ולחשוב על זה שלמה אנחנו באנו לכן, למה באנו בכלל לדרום?

 

יואב בירון קטן: נכון. בואי תכתבי. תקליטי את זה --

 

דוברת 1: זה לא מובן מאליו, לקחת משפחה ולעבור.

 

(END RECORDING - 01:50:13)