Rachel Cohen – Iran - Full Transcribed Interview

 

רחל כהן - איראן – ראיון מלא.

מראיין: אלעד פרג

תאריך הריאיון: 14 באוגוסט, 2018.

תיזמון:  00:05  דקות

 

הערות לקורא:

1.     פה ושם ישנם מילים ומושגים לא ברורים. במקומות אלה מופיעה הערה בסוגריים (לא ברור).

2.     הסימן (*) מורה על הפסקה קצרה בצילום.

3.     התמלול להלן מובא כמו שנשמע בהקלטה, ללא תיקון שגיאות בהגייה ודקדוק.

4.     בראיון קצר זה מופיעות מידי פעם כותרות נושא, והן מובאות כאן.

כל היהודים היו דתיים. אין דבר כזה יהודי שלא יהיה דתי. היו מביאים גוי ביום שבת כדי יעשה להם תה, והיו משלמים להם.

כותרת: ניקינו את גרגרי החיטה במשך חודש.

עד שהייתי בכפר, היו קונים חיטה, חודש שלם היו בחורות יושבות ומנקות שבע פעמים, כל אחד למשפחה שלו, מנקים את החיטה ואחר-כך כל אחד עושה לעצמו קמח, מביאים, ועושים תנור מיוחד.

כותרת: כל השנים חגגו יחד את ליל הסדר.

בפסח, שש שבע שכנים היו משפחות היו יושבים ביחד והיו עושים חיים טובים. פה עושים יום אחד חג, שמה היו עושים יומיים חג. התחלה של הפסח יומיים, וסוף יומיים. גם ראש השנה יומיים.

כותרת: אבא שלי רקח תרופות סבתא.

אבא שלי בפרס בכפר שהיינו הוא היה רופא של כולם. הוא היה מביא סיד טוחן, ועושה משחה עם לבן של ביצה, מייבש, ומי שחולה מישהו כואב לו פה, כואב לו שם, היה אומר לך תעשה זה ותמרוח...

כותרת: כשהתייתמתי מאמא השכנים טיפלו בי.

אני הייתי בגיל שלוש שאמא שלי נפטרה, ואני נשארתי בלי אמא. אבא גם כן היה הולך ביום ראשון חוזר ביום שישי או ביום חמישי. אז השכנים הגויים היו מרחמים עליי וקצת עוזרים לי. שנה שנה וחצי היינו ככה עד שאבא שלי הלך והביא אחד אישה התחתן עם אישה אחד אכזרית בשבילי.

כותרת: היהודים אהבו מאד את השאח.

תקופת השאח היה מאד טוב. השאח עשה שתי בית חולים שכל הגויים גם כן היה בא לבית חולים שמה, ועשה בית ספר לילדים, ועשה גן ילדים לילדים, והוא היה בא ועושה את הסרט, חותך את הסרט הזה, והוא עושה היה מסיבה והיה רוקד. באמת. חבל. חבל. חבל.

כותרת: מערכת היחסים עם המוסלמים.

הם היו אומרים היהודי טמא, לא היו שותים מהכוס ולא היו נותנים לי לשתות מהכוס שלהם. אבל כבוד היה לנו אין מה להגיד. במוצאי פסח ערב מימונה, הגויים היו מביאים לנו חמאה, לחם, ריבה, אני יודעת, גבינה, הכל היו מביאים לנו כי יעני אנחנו נצא מהפסח. אבא שלי גם כן היה נותן להם בחגים שלהם. היה טוב מאד.

כותרת: חיתנו אותי בגיל 13 וחצי.

אז יהודים היו אומרים הבת בגיל 16 צריך להתחתן לא פחות מזה. אז החנו לרבנות רבנות אמרו לא. היא עוד לא הגיע לגיל של החתונה. אמא חורגת הלכה ושילמה הרבה כסף, עילא (לא ברור) את הגיל שלי, עד שהם הסכימו לחתן אותי. בגיל שלוש-עשרה וחצי מצאה אחד איש זקן .... את צריכה להתחתן איתו. בן חמישים וארבע, ואני הייתי בת שלוש-עשרה וחצי.

כותרת: אחרי שהתחתנתי עברנו מהכפר לטהרן.

התחתנתי והלכתי לחומצאר (חורמשאר) אחר כך היה לי שלושה ילדים עלינו לטהרן, מטהרן היינו שנה שנתיים, עלינו לישראל.

כותרת: עד היום לא יודעים איפה האחיינית שלי.

אחותי התחתנה עם מישהו היא הלכה ללדת והיא נפטרה. בטהרן במחנה עולים. אז מעיראק ומהודו היו באים לטהרן כדי לעלות לישראל. עיראקי אחד אמר לבעל של אחותי, תראה הילדה הזאתי אין מי שיטפל בו, תביא לי אותו, אני אקח אותו לישראל ואני אטפל בה. הביאה אותו לפה, עד עכשיו אנחנו לא יודעים איפה היא.

כותרת: בשנים הראשונות בישראל דיברנו בפרסית.

שאני באתי לישראל גם כן היה מאד קשה. מאד קשה. בקושי היה לנו לאכול. בקושי היה לנו לחיות. ולא ידענו שפה, ולא ידענו לדבר, דיברנו בפרסית עד שלוש, ארבע, חמש שנים, שהתרגלנו בעברית. לאט לאט הסתדרנו. עכשיו יש לי ילדים מקסימים, ילידם טובים, תודה לבורא עולם. יש לי שלושים, יותר משלושים ילדים ונינים ונכדים ממני.

 

***