נינה האלאק
לבנון
ציר הזמן של היהודים בלבנון
בעקבות מרד בר כוכבא ברומא ב- 132 לסה"נ הוקמו בלבנון כמה קהילות יהודיות על ידי פליטים מהדיכוי הרומי של המרד.
כליף Muawiya (642-680) מקימה קהילה יהודית בטריפולי.
בצידון הוקמה קהילה יהודית.
האקדמיה היהודית הוקמה בצור.
עוינות בין נוצרים מארונים לבין יישובים דרוזים בדיר אל-קמר ובסביבותיה תופס את היהודים באש הצולבת, ורבים מהם עוזבים ומגיעים בעיקר לחסבייה.
יהודים מאיטליה, יוון, סוריה, עיראק, טורקיה, מצרים ואיראן עוברות לביירות, מרחיבות את הקהילה עם חברי 5,000 נוספים.
היהודים שגשגו תחת המנדט הצרפתי של לבנון, חופש הדת שלהם מוגן על ידי חוקת 1926 של לבנון.
לאחר המהומות בירושלים גורש המופתי של ירושלים. הוא מתיישב בלבנון, והרטוריקה האנטי-בריטית והאנטי-ציונית שלו מתחילה ליצור מתיחות בין יהודים לבנונים לבין לא יהודים.
ארבעה עשר יהודים נהרגו במהומות אנטי-יהודיות בטריפולי.
הפגנות אנטי-ציוניות מתחילות, והן גדלות במידה ניכרת לאחר מלחמת העולם השנייה.
בית הספר "אליאנס ישראל" ביירות מתפוצץ.
בית הכנסת הראשי של ביירות מופצץ. מפלגות האופוזיציה הלבנוניות תובעות לדרוש את הרכוש היהודי ולהפקיע את היהודים מעמדות הממשלה.
שני הקצינים היהודים הנותרים בצבא לבנון נשלחים בכוח על ידי ממשלת לבנון.
הגירה המונית בעיצומה של מלחמת האזרחים הראשונה של לבנון מקטינה את האוכלוסייה היהודית, פעם ממוספרת ב 20,000 לפני 1948, עד כ 5,000.
בעקבות מלחמת ששת הימים מתרחשת הגירה המונית נוספת, והותירה את האוכלוסייה היהודית בסביבות 2,000. כמעט כל יהודי לבנון הנותרים מתגוררים כיום בביירות.
הממשלה מגבילה את זכויותיהם של יהודי לבנון, מאלצת אותם לבקש היתרי עבודה ולשלול אותם לעתים תכופות.
הלחימה במלחמת האזרחים המוסלמית-נוצרית עוטפת גם את הרובע היהודי בביירות, מה שגרם להגירה של רוב היהודים הנותרים של 2,000.
חיזבאללה חוטף מספר יהודים לבנונים. ארבעה מהם נמצאים מאוחר יותר נרצחים.
תחת יהודי 100 נשארים בלבנון, המתגוררים בביירות. כמה בתי כנסת מתחדשים ומשוחזרים כמיטב יכולתם, כמו פרויקטים תיירותיים.